ליבוביץ, אופיר יוסף

בן צפורה וישראל. נולד ביום כ"ד בשבט תשל"ב (9.2.1972), בחיפה. אופיר למד בבית-הספר היסודי "מעלה הכרמל", המשיך בחטיבת הביניים "בסמ"ת" וסיים בהצטיינות את לימודיו התיכוניים בבית-הספר "בסמ"ת", במגמת אלקטרוניקה. הוא זכה לקבל את פרס ההצטיינות בטקס הסיום בטכניון. במקביל ללימודיו בתיכון התנדב לעבור קורס עזרה ראשונה ב"מגן דוד אדום". אופיר השתתף בפעילות הספורטיבית בבית-הספר וייצג את נבחרת בית-הספר "בסמ"ת" בכדורעף. אהב לרכוב על אופניים, רכב בחיפה ובסביבתה והיה בעל כושר גופני מעולה. בשעותיו הפנויות עסק בעבודות אלקטרוניקה, ערך תיקונים שונים ושיפוצים בבית, צבע את דירת סבו ואת דירת הוריו. אופיר היה קשור מאוד למשפחתו ולא החמיץ אף אירוע משפחתי. הוא אהב לצלם ונהג להנציח כל אירוע משפחתי. אופיר אהב שירי ארץ ישראל והרבה לשיר בליווי אמו בפסנתר. אהבת העם והארץ היו טבועות בנפשו והוא הרבה לטייל ברחבי הארץ. עניין רב גילה בהיסטוריה, ובייחוד בהיסטוריה של עם ישראל בדורות באחרונים. בשלהי דצמבר 1990 גויס אופיר לצה"ל והתנדב לחיל הצנחנים. את שירותו עשה בפלחי"ק ובהמשך בפלוגת הסיור של החטיבה. חבריו ליחידה מספרים שהיה בעל כושר ניווט מעולה ואהב לטייל. ביום י"ז בתמוז תשנ"ג (6.7.1993), שבוע לפני שחרורו מצה"ל, יצא אופיר עם אחיו נחשון לטיול במדבר יהודה, כדי להכינו לגיוס ולהכשירו ליחידה מובחרת. מטיול זה לא שבו האחים. משנעדרו שלושה ימים החלו בחיפושים נרחבים אחריהם. ביום 13.7.1993 נמצאה גופתו של אופיר וארבעה ימים לאחר מכן נמצאה גופתו של נחשון. ההערכה היתה, שככל הנראה, נחשון היה במצוקה גופנית ואופיר יצא להזעיק עזרה. כאשר היה בדרכו נפל מצוק – והשניים נפטרו מהתייבשות. האחים נטמנו זה לצד זה בבית העלמין הצבאי בחוף הכרמל, בחיפה. הותירו אחריהם הורים. מתוך שיר שכתבו ההורים לזכר בניהם: "נזכור אתכם ביומנו/ נזכור אתכם בלילנו/ בקומנו עם בוקר לעבודה/ ובעלותנו בלילה על יצוענו./ נזכור את צחוקכם/ ואת רצינות פניכם/ את שיחות הטלפון האין סופיות/ ואת החדר הלא מסודר./ אתם אתנו בעבודה/ ואתם אתנו במנוחה/ לעולם לא נשכח אתכם ולא ניפרד מכם/ עד אשר נגיע וננוח לצדכם./ …ובבוא היום ניפגש בעולם האמת/ ונצטרף שוב למשפחה אחת שלמה".