ליאון, יוסף (ג’יג’ל)

בן מטילדה ושלמה, נולד ביום כ"ב באדר תרפ"ו (8.3.1926) בבוקרשט, בירת רומניה. יוסף סיים בית-ספר יסודי ו4- כיתות בגימנסיה אך בשנת 1941 הוצא מבית-הספר בגלל היותו יהודי ונאלץ להפסיק את לימודיו. היה חבר ברית הנוער היהודי הלאומי בית"ר ובין הרשומים לעלייה באונייה "סטרומה", אך הוריו התנגדו לכך, וכך ניצל ממוות, כאשר האונייה הוטבעה על-ידי צוללת גרמנית בהיותה בים השחור. ב-4.2.1946 יצא עם כמה מחבריו בבית"ר לליטא ושם המשיך בפעולות הארגון. מילא תפקידים מסוכנים בפעולות בית"ר נגד קונסוליות בריטיות באירופה ובשל כך הוכרז על פרס לכל מי שיגלה את מקום הימצאו. בעיצומם של הקרבות בארץ, בשנת 1948, התנדב לקורס של ה"הגנה" ועם סיומו עלה יחד עם חבריו לאוניית-המעפילים אשר הגיעה לחוף תל-אביב ב-10.5.1948. יוסף גויס לחטיבה 7 ואחרי כמה ימי אימונים הועברה יחידתו לגיזרת לטרון. עם כניסת הלגיון הערבי ללחימה החמיר מצבה של ירושלים והדרך אליה נותקה על-ידי מערך הלגיון בלטרון. לפריצת הדרך תוכנן מבצע "בן-נון א'", והמשימה הוטלה על חטיבה 7, שזה עתה הוקמה. היחידות שיצאו למבצע נתקלו בכוחות אויב עדיפים ונאלצו לסגת. בקרב זה נפל, ביום ט"ו באייר תש"ח (24.5.1948). ביום י"א באדר תש"י (28.2.1950) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.