לחמן, אפרים-שרגא
בן יאכט-בינה ויצחק-יעקב, נולד ביום י"ד בסיוון תרע"ח (25.5.1918) בעיירה פייזרן, פולין. בבית הוריו חונך לאהבת ציון וכבר בילדותו שאף לעלות לארץ-ישראל. בהיותו בן 12 נתייתם מאמו ונאלץ להפסיק את לימודיו ולעזור לאביו בפרנסת המשפחה. בבית עשה את כל הנדרש ממנו בזריזות ובכשרון רב. במלאות לו 13 שנה עלתה המשפחה לארץ, וכאן עבד בעבודות בניין. היה חביב מאוד ואהוב על כל חבריו לעבודה. את העבודה אהב מאוד והיה מסור לה בכל נפשו. ביומנו כתב: "ההרגשה שאני פועל, כמו כל פועל בעולם, הרחיבה את לבי ומילאה אותו חדוה רבה…" אפרים- שרגא אהב להעלות את מחשבותיו על הכתב והירבה לכתוב ולהביע את אשר עם לבו. תמיד שאף ללמוד ולקנות דעת. את ביתו בשכונת מגוריו הקטנה בתל-אביב וגם את רהיטי ביתו עשה במו ידיו, בשעות שלאחר עבודת-יומו. היה פעיל מאוד בשכונה ונשא בעול תפקידים ציבוריים וכן בתפקידי ביטחון. הוא שימש כמוכתר השכונה וכנוטר המקום והיה אחראי לשמירה המקומית מטעם ה"הגנה". את תפקידיו ב"הגנה" מילא בדבקות ובמסירות-נפש. בתחילת מלחמת-העצמאות בעת ההתקפות על השכונות בגבולות תל-אביב, כשרוב תושבי השכונות נטשו את מקומות-מגוריהם, נשאר הוא דבוק לתפקידיו בהגנת המקום ולמרות הפצרות בני משפחתו לא עזב את המקום. כל לילה יצא לשמירה בעמדות ונשאר על משמרתו עד הרגע האחרון. ביום כ"ג בטבת תש"ח (5.1.1948) בשעת התקפת הערבים על שכונת יד אליהו מיהר לעמדה הקיצונית לעזרת המגינים ובהימצאו על משמרתו בעמדה ונשקו בידו – חדר כדור האויב לתוך העמדה וניתק את פתיל חייו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. הניח אחריו אישה ושני ילדים קטנים
