בן נאוה ומוטי. נולד ביום כ"ד בסיוון תשמ"א (26.6.1981) בבית- החולים כרמל בחיפה, אח לאורן ולרחלי. ילד עירני, סקרן ושובב, בעל לב זהב. למד בבית-הספר היסודי 'אילנות', המשיך לחטיבת- הביניים 'חוגים' וסיים את לימודיו בתיכון 'המכללה למינהל על- שם שו"ב' בחיפה במגמת חינוך גופני. בתום לימודיו הוענקו לו תעודת עוזר מאמן כדורגל וכן תעודת בגרות ראויה לציון. אלי היה שחקן כדורגל מוכשר ומקצועי. בהיותו נער צעיר החל להתאמן בנבחרת הכדורגל של 'נווה יוסף' ואט-אט הפך לדמות מרכזית בקבוצה. הוא שימש בתפקיד הקשר, נחשב לשחקן הגון ובעל רוח ספורטיבית ותרם רבות לחיזוק הקשר החברי בין השחקנים. הוא כונה 'משכין השלום' שכן דאג לפשר בין החברים אם התגלעה מחלוקת וכך נהג גם במקומות אחרים. ההשקעה, הנחישות וההתמדה היו אחדות מהתכונות שאיפיינו אותו. תכונות אלו ואחרות התוו את הדרך להצלחתו במשחקי הנבחרת ולימים – את ההצלחה שזכה בה בשירותו הצבאי. לאלי היו חברים רבים, שפגשם במסגרות חייו השונות ועימם יצר קשר מידי וחם. כמו דיפלומט מנוסה ידע להתאים את עצמו לכל חבר – יהיו רצונותיו, שאיפותיו וכוונותיו אשר יהיו. בשכלו החריף ובחיוכו המיוחד שבה את לבם של הסובבים אותו ולעולם לא שפט אדם. הוא השכיל ליצור מכנה משותף עם כל אחד ואחד על-פי הכלל שהנחה אותו – "קבל את האדם כפי שהוא". הוא היטיב לנצל את זמנו והרבה לבלות עם חבריו, כמו ידע שזמנו קצוב. אלי התברך בחוכמת חיים נדירה ובדרך-ארץ. הוא הצטייר כאדם בעל תובנות, אליהן התוודע במשך חייו, ועל-פיהן נהג. הוא היטה אוזן קשבת לחבריו ושימש להם כמורה דרך נסתר, אשר היה מדריך אותם לחיים בעלי משמעות. הוא היה בן משפחה למופת, מסור להוריו ואח נאמן, שנטל אחריות ופרש חסותו על אחיו הצעירים. הוא היה מעורב בחיי המשפחה, שותף להתלבטויות ונכון תמיד לעזור. כשהיה בבית, היה הבית שוקק חיים ואלי היווה את עמוד התווך, והכל נע סביבו. אלי סייע, ליווה ודאג לאנשים שנזקקו לעזרתו – החל בחייל דתי חרדי אשר התכוון לעזוב את הצבא מפאת חוסר מוטיבציה ואלי שיכנע אותו להישאר וכלה בצעיר מוגבל בשכלו אשר נקשר לאלי הודות לדאגתו הצרופה וליחסו האנושי. את כל מעשיו עשה בצנעה ובענווה גמורה; והתנהגותו ואורח חייו נבעו בעיקר מתוככי לבו ומערכים אשר היו טבועים בו מיום היוולדו. כמי שגדל והתחנך על ערכי אהבת הארץ ואהבת האדם היה זה אך טבעי עבורו לרצות להתגייס ליחידה קרבית. הוריו ביקשוהו לוותר על כך מפאת דאגתם הרבה, אך נפשו הלוחמת ודמותו הפיקודית הביאוהו לשרת כלוחם מיומן ביחידה מובחרת. בסוף מרס 2000 התגייס אלי לצה"ל. הודות לנתוניו הגבוהים אותר ליחידת עילית של המשטרה הצבאית – יחידת ההתערבות הלוחמת. ליחידה זו מגיעים, לאחר סינון קפדני, חיילים בעלי מוטיבציה גבוהה, קור רוח ורצון להיות שותפים לפעילות לא-שגרתית וחשובה, שעיקרה הצלת חיי אדם. בתום תקופת ההכשרה מיועדים החיילים לשרת כלוחמים במתקן הכליאה 'מגידו', המאכלס עצירים ביטחוניים. אלי החל במסלול הכשרה מאומץ, מיוחד וקשה, שכלל קורסים מהמשובחים בצה"ל: לאחר טירונות ממושכת עבר קורס מפקדי כיתות, קורס מדריכי כושר קרבי ב'וינגייט', קורס מדריכי נשק, קורס לדיכוי מהומות מטעם השב"ס ביחידת 'נחשון' וגולת הכותרת: קורס לוט"ר היוקרתי – קורס מתקדם ללוחמה בטרור אשר הסב לאלי ולמשפחתו גאווה רבה. במהלך הקורס, שהתקיים בבית-הספר ללוחמה בטרור, התמקצע אלי במיומנות בנשק, בהפעלת אמצעים מיוחדים לפיזור הפגנות, באימוני הישרדות, בקרב מגע, בהשתלטות על מבנים ועוד. עם סיום הקורס הוענקה לו סיכת היחידה – 'כוח 100' והוא החל את שירותו במתקן הכליאה. על תקופת שירותו סיפר מפקד היחידה: "אלי שירת בכלא מגידו כשלוש שנים כלוחם וכמפקד בכוח התערבות, המהווה צוות התערבות קרבי, מיומן ומקצועי. תפקידו היה מתן פתרון מבצעי בעת אירוע חריג בתחומי הכלא, המחזיק מאות עצורים ביטחוניים. מתחילת דרכו בצוות וביחידה התבלט אלי כלוחם מקצועי ואיכותי, שניחן בכושר גופני גבוה וברצון עז לעמוד בכל אתגר ומשימה. אלי אף נטל חלק כמפקד באימון הקמה של צוות חדש, ובמהלכו הכשיר צוות של לוחמים הממשיכים ללכת בדרכו. חדוות החיים שלו הדביקה את כל הסובבים אותו והיוותה חלק מרכזי וחשוב בהווי הצוות." אלי טוב המראה, בעל החיוך השובה והקסם האישי, היה אהוב על מפקדי הצוות וחייליו כאחד. חיילי יחידתו ראו בו חבר נאמן וכתף תומכת והוקירו את סגולותיו האנושיות. הם מספרים: "אתה, שהחזקת אותנו בחיוך ובצחוק המתגלגל המפורסם, הכל כך מעודד, מנחם ומדרבן להמשיך הלאה…" "תמיד אזכור אותך כבן אדם מפרגן, חייכני, אופטימי, שאוהב לתת…" "אני זוכר אותך רק מחייך, שמח, תמיד עם ביטחון עצמי, תמיד מוכן לעזור." מפקדיו של אלי ראו בו נכס, זיהו את שאפתנותו וניבאו לו עתיד מבטיח ומזהיר. ואלי אמנם התכוון להמשיך לשרת בצבא הקבע, לאחר הפוגה בת חודש שתיכנן לעשות בתאילנד – "לנקות את הראש מכל הלחץ," כדבריו. אך בעת שהיה בחופשת שחרור, פוצץ מחבל מתאבד באחת את חלומותיו של אלי וקיפד את חייו. ביום א' באדר ב' תשס"ג (5.3.2003) נפל אלי בפיגוע חבלני בחיפה והוא בן עשרים-ואחת. אלי עשה את דרכו לבית החולים 'כרמל' כדי לבקר את סבו החולה. הוא נסע באוטובוס אגד בקו 37, שיצא מהתחנה המרכזית בחיפה לעבר האוניברסיטה. בסביבות השעה 14:15, כשעצר הנהג בתחנה בלב הכרמל בשדרות מוריה – אחת העמוסות ביותר במסלול – הפעיל מחבל מתאבד מהחמאס, שהיה באוטובוס, את חגורת-הנפץ שנשא ופוצץ את עצמו. אלי, שעלה לאוטובוס במרכז הכרמל, הספיק לנסוע תחנה אחת עד לפיצוץ. עם אלי נהרגו שישה-עשר בני אדם ורבים נוספים נפצעו. אלי הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בחיפה. הותיר אחריו הורים, אח ואחות. על קברו ספד לו מפקד היחידה: "נזכור תמיד את העמידה הבוטחת, המבט היוקד והנחישות שכה איפיינו אותך. באימון וביחידה, בספירות ובחיפושים, בשמש היוקדת ותחת מטר כבד, היית לנו כעמוד אש לפני המחנה. והחיוך, אלי, החיוך שלא מש מפניך היפות גם כשהיה קשה." הרמטכ"ל, רב-אלוף משה יעלון, כתב למשפחה: "אליהו תואר על-ידי מפקדיו כלוחם מצטיין ומפקד מעולה, אשר ניחן בכושר מנהיגות, תרם לסובבים אותו מניסיונו והיווה מופת לחיקוי עבור חייליו וחבריו. אליהו ניחן בשמחת חיים והחיוך היה נסוך על פניו תמיד. הוא היה אהוב ואהוד על כל מי שהכירו." מתוך שיר שכתב לזיכרו של אלי אחיו, אורן: "קול נפץ גדול העיר את מדינת המלחמה/ בעוד שליח האלוהים היה בהסעתו האחרונה/ בדמות אדם היה מלאך אנושי/ שירד מלמעלה כדי לשמור על נפשי/ שליחותו הסתיימה בזמן כה קצר/ כי ההוא שלמעלה החליט בדבר/ בסערה גדולה רצופת דמעות עלה לשמים/ בעוד אליהו הנביא מחכה לו שם עדיין/ ופה למטה בתוך הבועה/ חיים כולנו בצל הסערה/ והקול של שליח האלוהים לא נשמע/ והאור בעיניים לא נראה/ אך הנפש הגדולה לעומת הכל, נשארה." כותבת רחלי, אחותו של אלי: "כשאלי היה בחיים/ החיים היו הרבה יותר טובים/ כשאלי היה בחיים/ החיים היו שמחים/ כשאלי היה בחיים/ כולנו היינו מאוחדים/ כשידענו שאלי נפגע בפיגוע/ לכולנו היה געגוע/ כשידענו שאלי נפצע קשות/ תמיד היו לנו תקוות." "מעפר באת ולעפר תשוב" נכתב בתורה, וכן קרה במקרה של אלי כאשר הוא נולד בבית- החולים כרמל שבחיפה ובדרכו לבית החולים כרמל מת על קידוש שם אלוהיו. "אלוהים מרחם על ילדי הגן," נכתב פעם בשיר ישן, אך כנראה שאלוהים בוחר לעצמו את הילדים שיגן עליהם ואת הילדים שיגנו איתו על העולם.
