לזר, משה-יצחק
בן רחל ויעקב, נולד בעיר מזריץ, פולין (אז רוסיה). למד ב"חדר" ומשנת 1916 – בתלמוד-תורה מתוקן. עלה בשנת 1924 לארץ, כשנענו הוריו האדוקים לבקשת סבתו שישבה בירושלים ואמרה לדאוג לבנם יחידם ולחנכו כיהודי ההולך בדרכי אבותיו. משה- יצחק התקבל ל"ישיבה" בירושלים והמשיך בלימודיו, ואולם ככל שהלך והתבגר כן התרחק ממסורת משפחתו ובחר ללכת בדרך היישוב החדש. הוא למד את מקצוע הדפוס ושנים אחדות התפרנס כסדר-יד בבית-דפוס. הצעד השני היה הצטרפות לשורות ה"הגנה", בהן מילא תפקידים אחראיים ונמנה אחר-כך עם סגל המפקדים של מחוז ירושלים. במאורעות תרפ"ט היה בין מגיני העיר העתיקה. מששמעו הוריו על כך מיהרו לעלות לארץ כדי להחזירו למוטב, ואולם בבואם לארץ נוכחו לדעת כי דרכיהם נפרדו לחלוטין, ובעגמת נפשם יצאו את הארץ כלעומת שבאו. בינתיים גברו הגעגועים משני הצדדים ולבסוף עלו הוריו שנית לארץ והתפייסו איתו, והוא, שעבד כנהג בירושלים, גם דאג לפרנסתם. עם החרפת המצב בעיר ופרוץ מלחמת-העצמאות בעקבות החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ, גויס משה-יצחק לחטיבת "עציוני". הדרך להר-הצופים עברה בשכונת שייח'-ג'ראח הערבית ועם פרוץ המלחמה התאפשרה התנועה להר בשיירות שאובטחו על-ידי הצבא הבריטי. בשעות הבוקר של 13.4.1948 יצאה שיירה להר-הצופים, לאחר שהבריטים הבטיחו כי הדרך פתוחה ובטוחה. השיירה נתקלה במארב ערבי בשכונת שייח'-ג'ראח ומאות ערבים המטירו עליה אש עזה. חלק מכלי הרכב הצליחו להיחלץ ולחזור, אך שני אוטובוסים, אמבולנס ומשוריין ליווי נלכדו במארב. במשך שעות רבות לחמו אנשי השיירה וניסו למנוע התקרבות הערבים לכלי הרכב. אש שנורתה מעמדותינו בעיר ובהר-הצופים וכן משוריינים שנשלחו למקום לא הצליחו לסייע לשיירה. כוחות צבא בריטיים שהיו במקום לא התערבו ולא עשו דבר כדי לסייע, למרות הפניות אליהם. בשעות אחה"צ הצליחו הערבים להעלות באש שני אוטובוסים על נוסעיהם. רק לפנות ערב התערבו הבריטים וחילצו את הניצולים מכלי הרכב הלכודים. משה-יצחק היה בין הנופלים, ביום ד' בניסן תש"ח (13.4.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בסנהדריה בירושלים.
