לזר, אלימלך
אלימלך (אלי), בן דבורה ויהושע (אלכסנדר), מעולי קפריסין, נולד ביום ט"ז באלול תשי"ד (14.9.1954) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם הרב הרצוג ואחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר המקיף העירוני-דתי ח' בתל-אביב, במגמה הכלכלית. אלימלך היה תלמיד מצטיין, חרוץ ושקדן. מנהל בית-הספר היסודי שלמד בו כתב: "הייתה בו זריזות מחשבה וזריזות פעולה. בכל פעם שהיה צורך בהתנדבות למעשה כלשהו, למען הכלל – היה אלי נכון. תשובותיו היו מנוסחות תמיד במיטב השכל הישר". מורתו בבית-הספר היסודי כתבה כי "היה ילד מחונן במידות אצילות והיה בעל כושר עבודה למופת". מנהל בית-הספר התיכון שלמד בו מעיד עליו, שהיה "בעל כישרונות וכושר לימוד. מידותיו היו מידות תרומיות והליכותיו נעימות והרבה לעסוק במעשי חסד ובעזרה לזולת". מורהו אמר עליו, כי "דעותיו היו שקולות ותשובותיו נאמרו בשלווה ובנחת וניסוחן היה ברור". רב השכונה אמר כי "על אף מיעוט שנותיו היה אוצר בלום של תורה ומעש". אלימלך היה חבר בתנועת "בני עקיבא". הוא ניחן בשמיעה מוסיקלית ובזיכרון מופלא. היה לו קול נעים, והיה עובר לפני התיבה בשבתות ומועדים, ויש שהיה בעל-קריאה ("בעל-קורא"). הוא היה בן תורה שגלומות בו אהבת ישראל ואהבת האדם, מדקדק במצוות ומקפיד על כל קלה כחמורה. אלי אהב לעסוק בענייני ציבור והיה הגבאי בבית-הכנסת של התלמידים. הוא הרבה לקרוא בתחומים שונים וכתב דברי שיר. הייתה בו צניעות וענווה ודרכו שהיה נחבא אל הכלים. הוא היה חביב ואהוב על חבריו, והם רחשו לו אמון רב, העריכוהו וכיבדוהו, כי על כן ידע להשרות שלווה בכל מצב בשקט הנפשי שלו ובעדינותו. איש אמת היה, טהר-לב ואציל נפש. נאה דורש ונאה מקיים, ונוטל על עצמו כל תפקיד וכל משימה ומבצע אותם בכוח האמונה העזה. אלימלך גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1972, והתנדב לשרת בחטיבת גולני. לאחר הטירונות השתלם בקורס מ"כים, שנסתיים בערב יום-הכיפורים תשל"ד. הוא היה חייל טוב, ממושמע וצייתן ומילא כל פקודה בלא ויכוחים ובלא טרוניות. הוא השתדל שלא להדאיג את הוריו, ולא סיפר להם דבר על הקורות אותו בצבא. ביום ט"ז בתשרי תשל"ד (12.10.1973) נפל אלימלך בקרב על ציר הפריצה לתל-חדר. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ואח. אמו נפטרה ביום א' באדר תש"מ (18.2.1980). לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אלימלך היה מופת לחבריו במסירותו הרבה ובביצוע המשימות בגדוד;" מפקד המחלקה אמר כי "היה החייל הטוב ביותר במחלקתו". הוריו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה דברים על דמותו, דברי הספד, זיכרונות, דברי-שיר, מכתבים ותצלומים; הם גם תרמו לזכרו ספר תורה לבית-הכנסת "שלום – היכל יצחק" בצפון תל-אביב, וכן זוגות של תפילין.
