לזנסקי, צינה-שושנה (רויזלה)

בת רחל ויצחק. נולדה בשנת 1919 בעיר פלונסק, פולין. שושנה למדה בבית-ספר יסודי פולני בעיר ואף סיימה שתי שנות לימוד בבית-ספר תיכון פולני. עם זאת היתה חדורה הכרה ציונית כחברת "השומר הצעיר" ושאפה לעלות לארץ-ישראל. בכך הצטרפה לאחותה הבכירה ששאפה לעלות אף היא, במסגרת תנועת "הנוער הציוני". בשנת 1935 החליטו ההורים לממש את השאיפות הללו, הם מכרו את רכושם ועלו לארץ-ישראל עם שבעת ילדיהם. תחילה ניסו בני המשפחה לקבוע את מושבם בתל-אביב אך בשל קשיים בהשגת דירה עברה המשפחה להתגורר בכפר-סבא שהיתה באותם הימים מושבה מתפתחת הצמאה לעליה ולצעירים. בפרוץ מאורעות הדמים תרצ"ו-תרצ"ט החלו התנכלויות של כנופיות פורעים על משקים עבריים מבודדים שנמצאו בין כפרים ערביים. הפועלים הערבים חדלו לבוא לעבודה ומוסדות הישוב עודדו התנדבות צעירים וצעירות לעבודה במשקים אלה. משק "האוצר" ששכן בן קלקיליה לכפר-סבא הערבית היה אחד ממשקים אלה וצעירי כפר-סבא וצעירותיה נסעו אליו כדי לעבדו לשמרו. בין היוצאים היתה גם שושנה. את שכר עבודתה מסרה להוריה וכך סייעה בפרנסת המשפחה. שבועיים ימים בלבד הספיקה שושנה לעבוד במשק, שכן ביום ג' באלול תרצ"ו, בשובה עם חבריה לעבודה לכפר-סבא הותקפה המכונית בה נסעו על-ידי פורעים ערבים. שלושה מהנוסעים נהרגו ואילו שושנה שנפצעה אנושות מכדורי "דום-דום", נפלה כשהדם קולח מגופה וכיסתה את חברתה שושנה ג' וכך הצילה את חייה. שושנה הובלה לבית החולים "הדסה" בתל-אביב ולאחר שני ימי גסיסה, ביום ה' באלול תרצ"ו (23.8.1938), נפטרה מפצעיה והובאה למנוחת-עולמים בבית-הקברות בכפר-סבא. השאירה הורים, שלושה אחים ושלוש אחיות. אחד מידידיה אמר: "מדי ראותי אותה את שושנה הנחמדה, הייתי מעלה לפני את אותו החרוז משירו של שניאור: 'עלי מצחה רעד עוד / טל הילדות מלא הוד'". רשימות לזכרה ולזכר חבריה שנפלו יחד עמה פורסמו בעתונות התקופה. כן הונצח שמה בספר "מאורעות תרצ"ו", בספר "ציון לחללי כפר-סבא והסביבה", ב"ספר יוצאי פלונסק" וב"ספר הבנים".