לזימי, מנשה (מני)
בן שמחה ומאיר. מנשה (מני) נולד בי"ט בטבת תשי"א (28.12.1950) במרוקו. עלה לארץ בגיל חצי שנה עם הוריו ואחיו, בגל העלייה בשנות החמישים. המשפחה שהתה זמן רב במעברת טירת כרמל ומשם עברה לכפר שלם. מנשה התחנך בבית הספר היסודי ע"ש גולומב ואת לימודיו התיכוניים סיים בגימנסיה. בשנת 1968 התגייס לצה"ל ושירת בנח"ל, במסגרת גרעין של "הנוער העובד והלומד" בקיבוץ ארז. אחרי שחרורו, בשנים 1971 ו-1972 שימש מנשה מדריך בתנועת הנוער העובד והלומד בחולון. אחר כך עבד שנתיים במשרד הביטחון, ועם פרוץ מלחמת יום הכיפורים גויס לשורות המילואים. בשנת 1974, בתום מלחמת יום הכיפורים, התגייס מנשה למשטרת ישראל. בהמשך דרכו עבר קורס קצינים ושירת במסירות עד יום מותו. במהלך שירותו מנשה סיים תואר ראשון במדעי המדינה ומקרא באוניברסיטה העברית בירושלים, ותואר שני במנהל ומדיניות ציבורית באוניברסיטת ת"א. בשנת 1989 מנשה נשא לאישה את בתיה. לבני הזוג נולדו שני ילדים: ליאור ואייל. מנשה היה איש משפחה. אהבתו ומסירותו למשפחה בלטו באופן ניכר. כל רגע פנוי הוא הקדיש לילדיו ודאג לחינוכם והשכלתם. הוא היה אדם מופנם וניחן בטוב לב, תמיד היה מוכן לעזור לזולת. כמו כן נהג להציב לעצמו אתגרים ולעמוד בהם. כהורה נאמן אפיינו את מנשה ימי ההולדת שארגן לילדיו מדי שנה, בייחוד זכורים למשפחתו בת המצווה שארגן לבתו ליאור ובר המצווה לבנו אייל. הציפייה בתקופה שקדמה לבר המצווה של בנו אייל הציפה אותו באושר. הוא טרח להתמסר בכל מאודו לארגון ולהכנות טרם בר המצווה. גולת הכותרת הייתה מצגת אשר הכין לבנו, עליה טרח יומם וליל. באתגר זה שהציב לעצמו עמד בכבוד והתוצאה הייתה מרשימה. סמוך לפרישתו מהמשטרה והיציאה לגמלאות רקם מנשה תכניות לקראת תקופת חיים חדשה. לאחר הפרישה הוא רצה לעסוק בהדרכת נוער, כמו כן רצה לתת ביטוי לכישוריו האומנותיים: ציור, שירה וכל הקשור לאהבתו לארץ ישראל. כשבועיים טרם מועד פרישתו המתוכננת מן המשטרה לקה רב-פקד מנשה באירוע מוחין. יום למחרת, בכ"ג בכסלו תשס"ז (14.12.2006) הוא נפטר. בן חמישים ושש בנפלו. הוא נטמן בבית העלמין בחולון. הותיר אישה, בת ובן. מנשה נפטר כשבוע לאחר שחגג את בר המצווה של בנו בחיק משפחתו. בני המשפחה מאמינים כי מסיבת בר המצווה הייתה בעצם מסיבת פרידה, שבה הוא נפרד מכולם וכמתנת פרידה הגיש להם את המצגת אשר סיכמה את חייו איתם.
