לוק, חזקיהו

בנם-בכורם של נח-ברוך ושרה. נולד ביום י' בתמוז תש"ח (17.7.1948) בתל-אביב בעיצומה של מלחמת-השחרור. הוא למד בבית-הספר היסודי ברמת-החייל והיה חבר בחוג "סיני" בתנועת "המחנות העולים". הוא היה ידיד טוב, מסור, ומקובל על הכל, שכן תמיד היה עליז מנומס ונעים הליכות. לאחר שסיים את לימודיו היסודיים למד בבית-הספר התיכון החקלאי "הכפר הירוק" הסמוך לתל-אביב. בבית חונך ברוח הלאומיות והנכונות להקרבה ולא פעם אמר לאמו: "אז מה יש? אם צריך למות – נמות". חזקיהו גויס לצה"ל בנובמבר 1966 והוצב לחיל-השריון. הוא היה חייל טוב וממושמע ולא טען נגד חיי-הצבא הקשים כאשר הגיע הביתה לחופשות קצרות. לכל מי שהתעניין ושאלו על המצב בתעלה, היה עונה באופטימיות ובביטחון. לפי המלצות מפקדיו אמור היה לצאת לקורס קצינים – ואמנם היו לו הסגולות הדרושות להיות מפקד טוב מכל הבחינות והיו לו סיכויים טובים להמשיך ולעלות בסולם הדרגות בזכות מעלותיו. הוא תכנן ללמוד חקלאות אחרי שחרורו, אלא שלא זכה לכך. ביום ג' באב תשכ"ט (18.7.1969), יום לפני שחרורו מהשירות הסדיר, נפל בהפגזת האויב באזור תעלת סואץ. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. מפקד-יחידתו כתב להוריו במכתב-תנחומים, בשמו ובשם חייליו: "הייתי מפקדו של בנכם ולמדתי להכירו ולהוקירו. עבדתי אתו בתנאים מתנאים שונים ובכולם הוכיח את עצמו. כנותו, יושרו, דאגתו לזולת ומעל לכל – חיוכו התמידי שבו את לבנו. מפקד מסור היה הן לפקודיו והן למפקדיו ועל כן העריכוהו כולם. הוא ידע להיות תקיף ולעתים אף קשוח, אך העדיף להיות רך ונוח ומקובל על כולם – – מפקד מתוך הכרה ומשמעת עצמית היה, היודע להעריך מעל לכל אותם דברים קטנים שמקורם בקטנוניות, היודע לרדת לעומקן של בעיות ולהבין לנפש פקודיו. כשבועיים אחר לכתו היה עליו לצאת לקורס-קצינים, בו הייתה הצלחתו מובטחת מראש בגלל תכונותיו. אך לא לסכם את דרכו באתי משום שקשה לסכם דרך שעדיין לא הסתיימה, משום שלמרות שחזקי הלך – מקומו אינו נפקד אצלנו. בקרבנו הוא חי וממלא מקום בלתי-נשכח בחוויותינו היפות והמסעירות ביותר. ושוב לא לסכם באתי אלא להשתתף בסבלכם ובצערכם – – -".