לוקסנברג (לוקסנבורג), ישראל

בנם-בכורם של הלנה ומרדכי. נולד ביום ו' תמוז תרע"ו (7.7.1916) בעיר קשנוב, פולין. משפחתו התגוררה בעיר בויאטן בשלזיה העילית שהשתייכה לגרמניה ובה גדל ישראל והתחנך. תחילהלמד בבית-ספר יהודי והמשיך ולמד במגמה הומאנית בבית-ספר תיכון שנקרא על-שם הינדנבורג, נשיא גרמניה. בנוסף על-כך למד לימודי קודש אצל מורים פרטיים ואצל אביו שהיה מוסמך לרבנות. בביתו זכה לחינוך מסורתי וציוני. ישראל היה חבר ומדריך בתנועת הנוער של "המזרחי" בגרמניה, הצטרף לאגודת הספורט היהודית "הכוח" והצטיין בריצות למרחקים ארוכים. כאשר עלו הנאצים לשלטון נאלץ ישראל לפרוש מבית-הספר. ישראל, שהבין שאין עתיד ליהודים בגרמניה, החליט לעלות לארץ-ישראל וכהכנה לכך החל ללמוד את מקצוע הרפדות. בשנת 1935 הצליח ישראל לממש את חלומו ולעלות לארץ-ישראל. הוא הצטרף לקבוצת רודגס ליד פתח-תקוה ולאחר מכן עבד כפועל חקלאי במושב כפר חסידים. בעקבותיו עלו ארצה שני אחים ואחות ואילו ההורים והאח הצעיר נשארו בגרמניה. ישראל, שהיה מסור לתנועת העבודה, הצטרף לארגון ה"הגנה" ומטעמה הצטרף לשורות מגיני יערות הכרמל אשר היו פרוצים לחדירות כנופיות פורעים ערבים. תקופה מסויימת שמר, כשוטר במשטרת המנדט, על מתקני חשמל חיוניים באיזור חיפה ובתחילת ינואר 1939 התגייס כנוטר לשמירה על מתקני הרכבות בחיפה. ביום ה' באייר תרצ"ט (24.4.1939), נורה ונהרג ביריות מתנקשים ערבים מן המארב, יחד עם חברו יוסף ברויטמאכר (פלקוביץ). ישראל הובא למנוחת-עולמים בחלקת הקדושים בבית-העלמין בחיפה. השאיר שני אחים ואחות בארץ ואילו ההורים והאח הצעיר נספו בשואה. פרטים על האירוע נתפרסמו בעתוני התקופה. כתבה לזכרו נתפרסמה בחוברת הזכרון "כופר הישוב".