לוץ, יצחק

בן שרה וישעיה. נולד בשנת תרע"ב (1912) ברז'יצה שבלאטביה, ולמד בבית הספר היסודי שבעיר. בנעוריו הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" ועסק הרבה בספורט. בשנת 1932 עלה לארץ-ישראל והצטרף לקיבוץ כפר גלעדי. כעבור זמן עבר להתגורר בתל אביב ושם עבד כחשמלאי. במלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי והוצב לפלוגה 462 של חיל התובלה. הוא שירת במצרים ובבירות ובשלהי אפריל 1943 יצא על סיפון האנייה "ארינפורה" לכיוון מאלטה כדי להשתתף בפלישת בעלות הברית לאירופה. ביום כ"ז בניסן תש"ג (1.5.1943) חג מעל שיירת האניות שה"ארינפורה" היתה בראשה מטוס סיור גרמני. המטוס הזעיק מטוסי הפצצה ואלה הגיעו לעת ערב לשיירה שהיתה מול חופי בנגזי והפציצוה. אנייתו של יצחק ספגה פגיעה ישירה וטבעה. מאה וארבעים מחיילי פלוגה 462 נספו באסון, ויצחק ביניהם. הניח שלוש אחיות ואם שנספתה בשואה. שמו הונצח ב"ספר ההתנדבות", בספר "יזכור" של מכון ז'בוטינסקי וב"ספר השנה של העתונאים" תש"ו. בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים הוקמה מצבת זכרון בצורת אנייה ולידה בריכת מים קטנה שבקרקעיתה חקוקים שמות כל נופלי הפלוגה.  החלל הינו מקל"ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.