לופס, יעקב

בן דבורה (ממשפחת רבנים ומקובלים בחלב ובירושלים) והרב אליהו, נולד בשנת תרע"ח בירושלים. למד בתלמוד-תורה ובישיבת "פורת יוסף" והשתלם בידיעות כלליות. מנעוריו היה פעיל בתנועת-הנוער בית"ר ואחר-כך בגרעינים הראשונים של הנוער הלאומי, מהם יצאו אחר-כך מחתרות אצ"ל ולח"י. בשנות מהומות-הדמים תרצ"ו-תרצ"ט, כשהמחתרות הללו החלו להפר את ההבלגה והגיבו על התנקשויות הערבים בהתנקשויות-שכנגד, נכלא יעקב על-ידי הבריטים במבצר עכו. יעקב היה טוב וסלחן מטבעו, מעולם לא דן את חברו לכף חובה וביקש תמיד הצדקה למעשי הזולת. בחייו האזרחיים עבד כמפיץ ספרים ועיתונים ואף כתב מאמרים בעיתונות בחתימת "בן-אליהו". במאמריו נתן ביטוי לסבלות בני העם הפשוטים מוכי-הגורל ולחם את מלחמתם גם למעשה ביסדו מעין אגודה סוציאלית "התאחדות בני ארם-צובא", אשר מתפקידה היה לטפל בחולים ונזקקים. במרוצת השנים נשא אישה ונולדו לו בן ובת. היה מסור ודואג למשפחתו. לפרנסתו עסק בהפצת העיתון "ידיעות אחרונות" ושאיפתו היתה להוציא עיתון יומי ירושלמי. שאיפה זו הוגשמה לרגל צוק העתים, כשנותקה ירושלים מהשפלה בחודשי המצור. אז הוציא את "ידיעות אחרונות" הירושלמי, ותוך כדי כך השתתף באופן פעיל בהגנת שכונות מערב ירושלים. ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948), בצאתו לסיור בעין כרם, מיד אחרי כיבושה, עלה על מוקש ונהרג. נקבר בשייח'-באדר א'. ביום כ"ח באלול תש"י (10.9.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.