לופטיג, משה

בן אסתר ויוסף, נולד ביום י"ז בתמוז תרצ"ב (21.7.1932) בקרקוב שבפולין. בן יחיד היה משה במשפחת סוחרים ציונית. את לימודיו הוא התחיל בעירו בבית-ספר ציוני. בהיותו בן 7 שנים, פרצה מלחמת העולם השנייה. הגרמנים פלשו לפולין, ומשפחתו של משה הצליחה להימלט לתוך רוסיה. שם, ברוסיה, הוסגר האב לשלטונות כסוחר ציוני, נכלא ונעלם בתוך בתי-הכלא הסובייטיים. כבן 7 שנים היה משה, כשהתייתם מאביו. האם והבן נשארו ברוסיה, שהייתה נתונה במלחמה עקובה מדם. אמו הייתה חולנית. ימים של רעב ומצוקה עברו עליהם, אבל למרות כל התלאות הם הצליחו לשרוד אחרי המלחמה. אולם תקופת החיים הזאת, כפליטים ברוסיה, השאירה חותמה בגופו של משה. הם חזרו לעירם, לקרקוב. תקופה קצרה הספיק משה ללמוד בבית-ספר יסודי בקרקוב, עד שנפטרה אמו, בהיותו בן 15 שנים. הוא נשאר לבדו. מישהו דאג להכניסו לבית-יתומים פולני, ובו גדל עד שהגיע לגיל 18. אז החליט משה לעשות כל אשר יוכל, כדי לעלות לישראל. הוא התחיל לעבוד בעבודות מזדמנות, חסך פרוטה לפרוטה, ומצא גם קרובי משפחה מחוץ לפולין שתמכו בו. בשנת 1950 עלה משה לישראל, צעיר בודד, בלא משפחה ובלא מכרים. את ביתו הראשון הוא מצא בצה"ל. בדצמבר 1950 התגייס משה, עבר את מסלול הטירונות ונשלח לקורס בחיל-החימוש – חיל שבו שירת בשלושים וארבע שנותיו בארץ. הוא התקדם, צבר ניסיון ואימון, עלה מדרגה לדרגה ונחשב לאחד המחסנאים הטובים בבסיסי צה"ל בארץ. משה התחיל לשרת בצבא הקבע בשנת 1953, לחם במבצע קדש, וביוני 1958 עלה לדרגת רס"ר. חוות-הדעת של מפקדיו עליו הייתה: "הוא בעל מקצוע מעולה בתחום עבודתו, משתדל למלא את המשימות בעבודה, מקפיד לעבוד לפי הנהלים". בנוסף לתפקידו כמחסנאי בחיל-החימוש, השתתף משה בפעילות ספורטיבית ענפה בצה"ל, בעיקר במשחקי כדור-עף וטניס-שולחן, ענפים שהצטיין בהם. תקופה ממושכת הוא כיהן כקצין ספורט וריכז פעילות ספורטיבית ביחידתו. בצעירותו, כילד קטן בבית-הוריו בפולין, ואחרי-כן בשובו מרוסיה לקרקוב, למד לנגן על אקורדיון ועל כינור. הוא אהב מוסיקה, אולם בתנאי חייו הקשים נאלץ לעזוב את הנגינה. אחרי 22 שנות שירות בצה"ל התרופף מצב בריאותו. הוא סבל ממחלות שונות ונזקק לטיפול רפואי. בכל זאת, המשיך משה למלא את תפקידו בחיל-החימוש, ובאוגוסט 1977 עלה לדרגת רס"ב. הוא המשיך לשרת בצבא הקבע, ולחם בכל מלחמות ישראל. משה היה בעל עיטורי מבצע קדש, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים. משה נפל בעת שירותו ביום ה' באדר ב' תשמ"ד (9.3.1984). הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בקריית שאול בתל-אביב. בן 52 שנים הוא היה במותו. הוא השאיר אחריו רעיה, בת – אתי, בן – ארנון. מפקד יחידתו כתב עליו למשפחתו: "במסגרת תפקידו, מקצועו ודרגתו, הגיע משה לרמה הגבוהה ביותר. הוא היה ידוע כבר-סמכא ומומחה בקנה-מידה ארצי בתחומים שבהם עסק. למרות מגבלותיו הרפואיות, הצליח משה לתפקד בלא דופי גם בתנאים קשים ולחוצים, לשביעות רצון מפקדיו. משה היה נכון תמיד לעזור לכל אחד ובכל תחום. יצר מערכת קשרים ענפה בכל מקום בו שירת. שמו היה ידוע לכל. מפקדים וחיילים ידעו לפנות אליו ולקבל עצה ועזרה בעת הצורך"