לופו, מאיר
בן בלה ושמואל. נולד ביום כ"ז באייר תש"י (14.9.1950) בתל אביב. בילדותו עבר עם משפחתו להתגורר בפתח תקווה ולמד בבית-הספר היסודי 'קרול' בעיר. מאיר היה חובב ספורט שיחק כדורגל בקבוצת מכבי פתח תקווה ושיחק גם כדורסל. הוא אהב מוזיקה ובמיוחד את שיריו של יהורם גאון. מאיר היה בן מסור להוריו והרבה לעזור להם. הוא היה בעל חוש הומור. מקובל על חבריו, וגרם להם לחוש נוח בחברתו. מאיר גויס לצה"ל בראשית מאי 1968 והוצב לחיל-השריון. לקראת סיום שירותו הסדיר השתלם בקורס נגדי תחזוקה והתנדב לשירות הקבע. מאיר עשה שנים רבות בצבא הקבע ומילא תפקידים שונים בחיל-התחזוקה. להלן כמה מהערכות מפקדיו המצויות בתיקו האישי: "נגד מקצועי ומסור מאוד. בעל הספק גבוה. משקיע ומגלה שאיפה לקידום יחידתו על פני יחידות אחרות בחטיבה. בעל יוזמה ברוכה. תרומתו להעלאת הרמה התחזוקתית ביחידה היא בלתי רגילה". בשנת 1975 נשא לאישה את רבקה. ובמרוצת השנים נולדו להם שתי בנות – קרן ושלומית. מאיר היה אב טוב לבנותיו, "ובעיקר", מוסיפה רעייתו, "היה לי בעל טוב וחבר." ביום כ"ה בשבט תשמ"ט (31.1.1989) נפל מאיר בעת שירותו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בפתח תקווה. השאיר אחריו אישה, שתי בנות, הורים ושני אחים – אשר ומרדכי. הוא קיבל תעודת הוקרה וכבוד על שירותו בקבע. כן קיבל אות מלחמת יום הכיפורים ואות מבצע שלום הגליל. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "מאיר שירת תחת פיקודי בתפקיד נגד תחזוקה ומפקד מחנה האגד, וביצע את תפקידיו למופת. הוא התבלט מאוד ברמת המוטיבציה הגבוהה, בנכונות לעבודה קשה, במסירות, באכפתיות וביכולת ביצוע, ועל כך הוא ראוי לחיקוי".
