לופו, יעקב

יעקב, בן חסיה וישראל, נולד ביום ט' בטבת תשי"ד (15.12.1953) בגדרה, וסיים שם את חוק לימודיו היסודיים. הוא היה מסור מאד להוריו, והבין היטב את מצבם הכלכלי הקשה. לכן החליט לא להמשיך בלימודים אחרי סיום בית-הספר היסודי, ולצאת לעבודה כדי לסייע להורים. בכל המקומות שעבד בהם, אם כחניך למכונאות רכב במוסכים שונים באזור התעשיה ברחובות ואם כעוזר דפס בבית דפוס, קשר קשרי ידידות עם חבריו לעבודה. הוא היה גם חבר בגדנ"ע ושם התחבב על נערים בני גילו וקנה לו חברים הרבה. לפני גיוסו עבד בתחנת דלק ונתן את רוב משכורתו להוריו. יעקב גויס לצה"ל בסוף מאי 1972 והתנדב לשרת בחיל השריון. לאחר סיום הטירונות נשלח לבסיס האימונים של גייסות השריון ושם הוכשר כלוחם חרמ"ש, נהג טנק ונהג נגמ"ש. אחרי כן הוצב באחת מיחידות החיל ועד מהרה עמדו מפקדיו על כישרונותיו הארגוניים ועל חוש הסדר שלו, ומינוהו לתפקיד אפסנאי בפלוגת המפקדה. אולם הוא סבר כי יש ביכולתו לתרום יותר לעמו ולארצו, ולכן הגיש בקשות להעברה ליחידת צנחנים לוחמת. כל בקשותיו הושבו ריקם, כיוון שלטענת מפקדיו "הוא חיוני בתפקיד שהוא ממלא". על חלקו בפעילות מבצעית הוענק לו "אות השירות המבצעי". ביום שפרצה מלחמת יום-הכיפורים, י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), נפגע יעקב ונהרג בהפצצת מטוסי האויב על מחנהו שבאזור הגידי. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בגדרה. השאיר אחריו הורים ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה ציין מפקדו כי "רעיו של יעקב ז"ל זוכרים את אומץ לבו ומסירותו. עד לרגעיו האחרונים דבק במשימה ולא נטשה;" שר הביטחון ציין במכתבו למשפחה כי "יעקב ז"ל היה חייל מסור וחבר מצוין, אהוד על מפקדיו ועל חבריו לנשק".