לוסקי (חניתאי), אריה (לולה)

בן רבקה ואליעזר. נולד בווילנה בשנת 1919. בעיר מגוריו למד בבית הספר היסודי ואחר-כך עבר ללמוד בגימנסיה העברית "תושיה". מנעוריו היה חבר בתנועת הנוער "השומר הצעיר", גילה עניין רב בנעשה בארץ ישראל והמכתבים שכתב לבני משפחתו המתגוררים שם היו רוויים געגועים, אהבה ומסירות לארץ הנכספת. באפריל 1935 עלה לארץ בגפו בעזרת קרובי משפחתו ונכנס ללמוד בגימנסיה "נורדיה" בתל-אביב. הוא לא סיים לימודיו בגימנסיה, יצא לעבודה כדי להתפרנס למחייתו ולא להיות לטורח על קרוביו. הוא השלים את השכלתו התיכונית בשיעורי ערב. לאחר שגמר את חוק לימודיו עבר לנס ציונה ושם עבד בפרדסו של אחד האיכרים. עוד בתקופת לימודיו התגייס לארגון ה"הגנה" ועתה גם הצטרף לאגודת "הפועל" ושימש בה כמדריך וכמפקד ב"פלוגות הפועל". ביום העליה על הקרקע לחניתה (21.3.1938) היה בין מאות המגוייסים מכל פינות הארץ לסייע בהקמתו של ישוב זה בגליל העליון המערבי. לאחר מכן נשאר בישוב החדש כסגן המפקד של ה"הגנה" במקום. ביום ט' בסיוון תרצ"ח (8.6.1938), בעת סיור נפצע פצעי-מוות מרימון תוצרת בית שהתפוצץ בילקוטו של אחד מפקודיו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בחניתה. שמו הונצח בספרים "חניתה – עליה התגוננות האחזות;" "בדרך לצה"ל" וכן התפרסמה רשימה לזכרו ב"דבר" (9.6.1938).