לוסטגרטן, גילה

בת נלי וצבי ינאי. נולדה ביום ב' בסיוון תש"י (18.5.1950) בקיבוץ בית השיטה. כבר בילדותה בלטה גילה כילדה נבונה ומוכשרת ביותר. היא החלה את לימודיה בבית-הספר היסודי בקיבוץ, דילגה על כיתה א' וקפצה היישר לכיתה ב'. המשיכה את לימודיה בתיכון בית השיטה וסיימה אותם במגמה הכללית. בראשית דצמבר 1968 התגייסה גילה לצה"ל, לחיל המודיעין. בתחילה הוכשרה כמלחימה עדינה ושירתה במקצוע זה עד שהגיעה לדרגת הקידום הגבוהה ביותר האפשרית במסגרתו. בהמשך, הסבה את מקצועה והפכה לטכנאית אלקטרוניקה. היא גילתה מסירות, אחריות ודיוק בביצוע תפקידה. מפקדיה סיפרו שהשקיעה זמן ומאמץ וכי עבודתה תרמה רבות לקידום המדור אליו השתייכה. בקיץ 1970 סיימה גילה את שירות החובה והחליטה לחתום קבע ולהישאר בצבא. שנים רבות שירתה כטכנאית אלקטרוניקה. במסגרת תפקידה בנתה ובדקה כרטיסים, מעגלים ומכלולים אלקטרוניים, רכשה ידע רב וגילתה רמה מקצועית גבוהה. גילה זכתה למחמאות רבות מפי מפקדיה, אשר בהערכות התקופתיות ציינו את היותה חיילת מעולה ובעלת הישגים יוצאי דופן. בשנת 1973 נטלה גילה חלק במאמץ המלחמתי וכהוקרה על תרומתה זכתה לאות מלחמת יום הכיפורים. בעקבות המלצות חמות של מפקדיה קודמה לדרגת רס"ב. מפקדיה העידו כי היא משמשת דוגמה ומופת וציינו כי היא בעלת מוסר עבודה גבוה ויעילה מאוד, הדואגת לציוד ולרכוש. הם סיפרו שגילה היתה בעלת תושייה וידעה להיחלץ ממצבים מסובכים וכי התמצאה היטב בעבודות לא מוגדרות ובלתי שגרתיות. במהלך שנות שירותה הארוכות בנתה גילה את חייה האישיים. באביב של שנת 1983 נישאה לבחיר לבה, אלי. במשך הזמן נולדו להם שני ילדים – אור ועומר – והמשפחה עברה לגור ביישוב רעות, שם בנו את ביתם. ביום ח' בסיוון תשנ"ג (28.5.1993) נפלה גילה בעת שירותה. בת ארבעים ושלוש היתה בנופלה. הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותירה בעל ושני ילדים. מפקד היחידה בה שירתה גילה כתב למשפחתה: "מותה הפתאומי של גילה, הוא אסון כבד לא רק לכם, למשפחתה, אלא גם לנו. גם אנו – חבריה לעבודה – נרגיש בחסרונה. לא קל לי להביע את רגשות כולנו, כאשר אדם כמו גילה נעלם, לפתע, לבלי שוב, מהנוף האנושי של היחידה. הרי בכך נקטעו עשרים שנות שירות רצוף עמנו. גילה היתה במדור מערכות מראשיתו, והיתה המלחימה והמחווטת הראשונה במדור. מתוך כך היתה גילה בין השותפים לקביעת שיטות העבודה ואמות המידה הגבוהות בתחום הייצור האלקטרוני, שהיו לנו מקור גאווה ביחידה, שהיא בעצם יחידת פיתוח. ביחד עם המדור היתה גילה שותפה פעילה בהישגי היחידה והצלחותיה, שתרמו רבות לביטחון המדינה. בתוך קבוצה שגאוותה על מקצועיות ואיכות עבודה, בלטה גילה ברמה מקצועית מעבר למקובל, ואף הוכרה רשמית כטכנאית אלקטרוניקה, ובחוות הדעת לכל אורך השנים זכתה הצטיינותה להכרה. כאדם, התאפיינה גילה באופי שקט ונוח וידעה לשמור על שלווה גם בעתות לחץ. מסירותה ונכונותה לעבוד בימים ובשעות לא מקובלות, בשילוב עם נועם הליכותיה וסבלנותה, הפכוה למקובלת על כולם – הן חברים לעבודה והן מפקדים ומנהלים. היחידה היתה בית ומשפחה שניים לגילה… כל מי שראה את חבריה לעבודה מהמדור ומכל היחידה, מבקרים ומטפלים בה, יכול להבין את האהבה, ההערכה והקשר החזק, שגילה ואלי יצרו סביבם. וכל מי שיעבור במסדרון חדר מערכות ליד חדר המלחימות הראשון יזכור את דמותה של גילה ליד השולחן הראשון."