לונץ, מנחם

מנחם, בן דובה ויוסף, נולד ביום כ"ח בשבט תש"י (15.2.1950) בפתח-תקוה, וגדל וחי בכפר-סבא. את ארבע שנות לימודיו הראשונות סיים מנחם בבית-הספר "יבנה" ברמת-גן, ואת לימודיו היסודיים השלים בבית-הספר "ברנר" בכפר-סבא. אחרי-כן סיים את לימודיו התיכוניים במסגרת הפנימייה הצבאית שליד בית-הספר הריאלי בחיפה. במשך שנות לימודיו היסודיים היה מנחם חניך בתנועת "הנוער העובד והלומד". מקטנותו נהג תמיד להתעמק בכל בעיה ולנתח חוויות שעברו עליו ולהגיע למסקנות משלו בכל עניין ועניין. את מסקנותיו מכל אשר חשב וחקר, ניסה ליישם בחיי היום-יום. מנחם אהב מאוד ספרות ושירה, והיה מעמיק בכל ספר שקרא, עד שהגיע למיצוי כל המשמעויות מן הדברים. עם סיום לימודיו היסודיים בחר להמשיך דווקא בלימודי המגמה הריאלית, שכן ראה במקצוע המתמטיקה אחת מנקודות החולשה שלו, וכהרגלו בחר בדרך הקשה כדי להתגבר על מגבלותיו. מנחם גויס לצה"ל באוגוסט 1968 והוצב לחיל השריון. לאחר שהשתלם בקורס למקצועות "סנטוריון" והוסמך כתותחן בטנק נשלח לקורס מפקדי טנקים. לאחר שסיים מונה מש"ק טנקים, ובתפקיד זה שירת במשך כל תקופת שירותו בצבא. לדברי מפקדיו הצטיין מנחם בכושר מנהיגות ובתושיה והתחבב על פקודיו ועל מפקדיו. הוא אהב את השריון והקפיד על כל הקשור בחיי השגרה בחיל זה – החל מטיפול מדוקדק בטנקים ועד למילוי כל המשימות הכרוכות בחיי היחידה. בתום תקופת שירותו הסדיר, התנדב מנחם לשרת עוד שנה בשירות קבע. בשנת 1972, שוחרר מנחם מהשירות והוצב ביחידת מילואים. כפעם בפעם היה נקרא לתקופות של שירות מילואים פעיל ביחידה זו. לאחר השחרור החל ללמוד בטכניון בחיפה, בפקולטה להנדסה כימית. באותה תקופה נשא לאישה את חברתו רבקה. בבחרו שוב במקצוע ריאלי, נענה עוד הפעם לאתגר שבהתגברות על דרך קשה. את אהבתו כאיש רוח לספרות, טיפח בתקופה זו בהקמת אוסף ספרים גדול. במלחמת יום-הכיפורים גויסמנחם ונשלח לחזית סיני, שם השתתף בקרבות נגד המצרים. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) נפגע הטנק שלו בקרב באזור קנטרה מאש נ"ט ומנחם נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בכפר סבא. השאיר אחריו אישה, הורים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.