לוי (ששון), יוסף

בן מרים ואליהו, נולד ביום ג' בסיוון תרע"ו (4.6.1916) בעיר חמדאן, איראן, למשפחה ציונית וחונך ברוח ציונית-לאומית מילדותו. בשנת 1921 עלה עם הוריו לארץ והמשפחה התיישבה בשכונת הבוכרים בירושלים. יוסף למד בבית-הספר "אליאנס", סיים קורס למסחר בחליפת-מכתבים על-ידי "בנט קולג'" ועבד כפקיד ב"בנק יפת" בירושלים. היה צעיר מוכשר, בעל נימוסים נאים ורצון טוב. במלחמת-העולם השנייה התגייס ושירת ארבע שנים בדרגת סמל בצבא הבריטי. היה פעיל בקרב בני עדתו ומסור לה ורבים מצעיריה פנו אליו בשאלות-חיים שונות וקיבלו מפיו עצה, עידוד והדרכה. הוא שימש מופת לבני משפחתו ועדתו כאדם אשר בכוחותיו-הוא למד והשכיל, פילס לו דרך לחיי תרבות ולמעמד בחברה. עם פרוץ מלחמת-העצמאות היה בין הראשונים שהתגייסו לחטיבת ירושלים ואף השפיע על חבריו כי יעשו כמוהו. ביום 8.8.1948 בשעת סיור בסביבת מעלה החמישה תעתה יחידתו של יוסף בין ההרים, ויוסף התנדב לעלות אל ראש ההר לשם תצפית והתמצאות. בשעת מילוי משימה זו נפצע קשה בבטנו. יוסף הועבר לבית-חולים, אך כל מאמצי הרופאים להצילו עלו בתוהו והוא נפטר מפצעיו ביום י"א באב תש"ח (16.8.1948), שמונה ימים לפני נישואיו. נקבר בשייח'-באדר א'. ביום י"ז באלול תש"י (30.8.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.