לוי, שלמה (סולון)

בן אסתר ואברהם, נולד ביום כ"ה בתמוז תרפ"ה (17.7.1925) בעיירה היוונית טריקלה, מחוז תסליה. שלמה סיים בהצלחה את הגימנסיה שבעירו ונתקבל לאוניברסיטה באתונה אך בגלל מלחמת-העולם השנייה לא יכול היה להמשיך את לימודיו. בתקופת לימודיו היה המזכיר הכללי של ארגון ציוני בעירו. עם כיבוש יוון על-ידי הגרמנים זועזעו חיי המשפחה. הוריו ושלוש מאחיותיו הועברו למחנה השמדה. שתי אחיות ניצלו בנס, השלישית וההורים נספו. הוא ושאר בני המשפחה נמלטו בעוד מועד, יצאו להרים ומילאו תפקידים קרביים במחנות הפרטיזנים היוונים. עם תום המלחמה התכונן לעלות ארצה. הוא הצטרף למחנה הכשרה באתונה ויחד עם חבריו ואחת מאחיותיו העפיל לארץ והגיע ביוני 1946 באונייה "חביבה רייק". כשבוע ימים אחרי ישיבתם בעתלית הועבר למשק עין חרוד. כעבור שבוע חלה "השבת השחורה" שבה הקיפו חיילים בריטיים קיבוצים רבים בחיפושים אחרי נשק מגן, ויחד עם כל עצורי עין חרוד הועבר גם הוא לרפיח. את ימי המעצר ניצל ללימוד השפה העברית, ועם שחרורו חזר למשק ועבד שם כמה חודשים בכל הענפים. מאחר שקשה היה לו להסתגל לחיים החקלאיים עבר לחיפה ועבד כפועל בניין וכצבעי. בשעותיו הפנויות התמסר ללימודים והשתדל להשלים את השכלתו ולהרחיב את ידיעותיו בעברית. בחיפה הצטרף לארגון ה"הגנה". עם פרוץ מלחמת-העצמאות היה בין ראשוני המתייצבים לשירות, התגייס ונשלח לגליל. שלמה הצטיין בקרבות ונשלח להשתלם בקורס קציני-קשר. עם סיום הקורס השתתף כאלחוטאי בהגנת משמר העמק, צמח, רמת יוחנן ועמק בית שאן ושירת בגדוד "ברק" של חטיבת "גולני". בימי חופשתו האחרונה שבילה בחיפה הופיע בחוג חבריו בחגיגת האחד במאי 1948 והכין בהתלהבות רבה נאום בעברית. ב2- במאי חזר לבסיסו. ביום י"ד באייר תש"ח (23.5.1948) נפצע פצעי מוות מרסיס מוקש שפגע בו בנוסעו בג'יפ בשעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בעין חרוד.