בן תמר ומרדכי. נולד ביום י"א בתמוז תשמ"ג (22.6.1983) באשדוד. הבן השישי למשפחה בת שבעה ילדים: אח לאורלי, אסתר, יוסף, רבקה, ליאור וישראל. את לימודיו היסודיים החל בבית-הספר הממלכתי-דתי 'שחר' באשדוד והמשיך לחטיבת- הביניים 'נווה הרצוג' של ישיבת 'בני עקיבא' בניר גלים. את השנתיים הבאות עשה בישיבת 'אור החיים' בירושלים ולאחר-מכן החליט לשוב לאשדוד ולהשלים שם את לימודיו: למד בתיכון 'אנקורי' ועמד בהצלחה בבחינות הבגרות. שי יהודה היה בחור שקט, לבבי וחברותי, יפה מראה ויפה נפש אשר שבה את לב כולם בחיוך שלא מש מפניו. תלמיד מחונן אשר מגיל צעיר גילה בגרות; שפתו היתה עשירה והשכלתו רחבה. ירא שמים, אוהב תורה ומצוות ואוחז בהשקפת עולם אופטימית. היה קשור מאוד למשפחתו: הקפיד על מצוות כיבוד אב ואם ושימש כיד ימינם. בנפש חפצה סייע בבית ובבית-הכנסת פורת יוסף, שהקימו הוריו בצמוד לביתם: ערך את הקניות, ניקה את בית-הכנסת והכינו לקראת עונג שבת. הוא הרבה לשחק עם אחייניו וללמד אותם גמרא ואף היה משלם להם סכום סמלי כדי לעודדם לדבוק בלימוד. בערבי השבת, לפני תפילת ערבית, נוהג היה למסור דברי תורה בבית-הכנסת. לקראת השיעור היה מכין דף הכולל את פרשת השבוע, אותו ערך והפיק במחשב, לטובת קהילת המתפללים. שי יהודה אהב את הבריות והן השיבו לו אהבה. היה מלא חיים, חן ומרץ. הושיט עזרה לחבריו ושימש להם אוזן קשבת, אך את בעיותיו שלו – העדיף לפתור בעצמו. תחביביו היו מגוונים. בצעירותו, היה חבר בתנועת 'בני עקיבא'. הוא הרבה לקרוא ושאף להרחיב את אופקיו אך גם אהב לצפות בסרטי פעולה, לטייל, ידע להעריך אוכל טוב, נמשך לאופנועים ומכוניות וגילה בקיאות בתחום זה. בסוף נובמבר 2001 התגייס שי יהודה לצה"ל ושירת בבסיס תחמושת. היה חייל מסור ונאמן, שניכר בערכיו ובאופיו הנעים. עם חבריו הטובים דיבר על רצונו להמשיך בלימודי התורה כתלמיד ישיבה אך תוכניותיו נגדעו. ביום כ"ו באייר תשס"ב (8.5.2002) נפל בעת שירותו והוא בן תשע-עשרה. הובא למנוחת- עולמים בבית-העלמין הצבאי באשדוד. הותיר הורים, שלוש אחיות ושלושה אחים. לאחר מותו הועלה לדרגת רב-טוראי. ביום השנה לנפילתו נישאו דברים לזיכרו: "הבחור המובחר שעל דגלו רק תורה ועבודה,/ וגמילות חסד ועזרה לזולת מלוא הכבודה,/ דייקן וזריז להיות נכון בשעה היעודה,/ כל זה היה טבוע באישיותו של שי-יהודה./ איש משבט לוי וכל ייעודו – לשרת,/ בחייו הקצרים הספיק הרבה שזכרו לעד ייחרט,/ ולראשו נקשרו לא מעט כתרים, שבחים ועטרת,/ בהם יכולים להתהדר כל בני משפחתו לתפארת." במקומון 'השבוע באשדוד' התפרסמה כתבה על שי, שהאירה את דמותו ותיארה את נסיבות נפילתו. פעולות הנצחה רבות נעשו לזיכרו של שי יהודה: כתיבת ספר תורה, דפי תפילות וסידורים, בניית בית-כנסת וייסוד קופות צדקה. שמו של בית הכנסת פורת יוסף באשדוד הוסב ונוספו לו המלים מנחת שי. מדי יום מתקיימים בבית-הכנסת שיעורי תורה לגברים, לנשים ולילדים, לעילוי נשמתו. משפחתו הוציאה לאור את ספר הפיוטים 'אביעה רננות', הכולל שירים ובקשות לשבתות, חגים ושמחות. ליאור ועליזה, אחיו וגיסתו של שי, כתבו לזכרו: "את טוב לבך כולם הכירו, עזרה לזולת וכיבוד הורים היו חלק ממך וקודמים לכל. כל העיר זוכרת את צחוקך המתוק והחיוך המשגע שכל כך קשה היה לעמוד בפניו. שי, היית עבורנו מתנה – מתנה נפלאה שנלקחה מבלי שהספקנו לומר הכל ועד כמה אנחנו אוהבים." אחותו אתי כתבה: "שי, כל מי שהכיר אותך, הכיר בעל חסד ומידות טובות, הגינות ויושר, יופי וחוכמה. וכמובן שאין לפסוח על הארת פניך, על החיוך הענק שחשף שיניים צחורות ובוהקות – כמו לבך הצחור והרחמן… יודעים אנו כי זה רצון הבורא ואין בידינו לעשות מאום אלא להעלות את נשמתך מעלה מעלה, שתהא גאה בנו בפמליה של מטה…"
