לוי, שבתאי

בן שרה ואליהו, נולד ביום ט"ו בתמוז תר"ץ (12.7.1930) בעיר עמדיה, עיראק. המשפחה העפילה לארץ דרך גבול סוריה והתיישבה בירושלים. שבתאי לא זכה לחינוך מושלם, כי מילדותו נאלץ לעבוד ולפרנס את הוריו העניים. הוא עבד בבית-מלאכה לקירור, שאף להשתלמות במקצוע אך בינתיים עבד כנהג. בגיל צעיר הצטרף ל"הגנה" ובמלחמת-העצמאות (בינואר 1948) התגייס לצבא, שירת בחטיבת ירושלים והשתתף בקרבות בסדום, בקסטל ובחזיתות ירושלים. לפי עדות חבריו ומפקדיו היה תמיד מראשוני המתנדבים לכל פעולה מסוכנת, שדרשה אומץ-לב בלתי-רגיל. השתתף בפעולות קומנדו, חבלה ופיצוץ ב"בית-מנדלבוים", בבניין טאנוס, בשער יפו ועוד. כאשר 70 מחיילינו הוקפו במלון "פאסט" ללא יכולת לצאת, התנדב שבתאי ויצא עם עוד חייל אחד במשאית, חמוש בסטן ורימונים להבקיע להם דרך חזרה. פעמיים נתקל בהמון ערבי פרוע, התגבר עליו, הפיל בו חללים, והגיע למטרתו. אחרי שידולים הוציא את הנצורים אשר חששו לצאת מתוך המחסה המסוכן והביאם בשלום למקום מבטחים. למחרת ערך מפקד המחוז מסדר- כבוד בו העלה על נס את מעשה-הגבורה הזה. שבתאי נפל בהר-ציון ביום כ"א בתשרי תש"ט (23.10.1948). נקבר בשייח'-באדר א'. ביום י"ז באלול תש"י (30.8.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.