לוי, מרים

בת מזל ומכלוף, נולדה ביום י"ז באדר ב' תרפ"ט (29.3.1929) בירושלים. למדה בבית-הספר לבנות והצטיינה בכשרון מיוחד לסריגה, ריקמה ומלאכת-מחשבת. אך לאחר שסיימה כיתה ו' נאלצה להפסיק את הלימודים ולצאת לעבוד כדי לעזור להוריה. בפרוץ מלחמת-העצמאות התנדבה לעבוד כחובשת ויצאה גם לחפירות ולמשלט כשהרובה בידה. מרים סיימה קורס עזרה ראשונה ובשעות הפנאי היתה עושה "ניסיונות חבישה" באחותה הקטנה או באמה, כדי להתאמן בעבודתה. באחד מימי-ההפגזה הקשים בירושלים ב-5.6.1948 חזרה מעבודתה, החליפה את בגדיה בחלוק לבן ועמדה לצאת אל בית-החולים. אמה הפצירה בה לחכות קצת, כי בחוץ עפו פגזים מכל עבר. "אני משוריינת – ענתה מרים – הנה החלוק הלבן שעלי ו'מגן-דויד-אדום' שעל זרועי – זה שריוני". לא עמד לה שריון זה של אחות-רחמניה. התפוצצות אדירה נשמעה עם צאתה לרחוב ורסיס פגז פגע בראשה. לאותו בית-חולים אליו רצתה להגיע כדי להגיש עזרה, הובאה על אלונקה כשהיא מחוסרת הכרה, וכעבור 24 שעות, ביום כ"ח באייר תש"ח (6.6.1948), יצאה נשמתה. נקברה בשייח'-באדר א'. ביום כ"ח באלול תש"י (10.9.1950) הועברה למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.