לוי, מנחם

בן רחל ודוד. נולד בז' באדר א' תרפ"ז (9.2.1927) בירושלים. לימים שירת בעירו כנוטר ובגיל 18 התגייס לאצ"ל. בשורות המחתרת מילא את המוטל עליו במסירות ובאהבה וגם השתתף בפעולות רבות: חטיפת בני ערובה בריטיים להצלת לוחמים נידונים למוות מחבל התליה; העברת נשק והחרמת מכוניות לצורכי מבצעים והתקפת מועדון הקצינים הבריטיים ביום 1.3.1947. בסוף 1947, כאשר נודע לו כי במחנה המעצר בלטרון מצויה בשלבי סיום חפירת מנהרה לבריחת עצירים וכי הוא נבחר להיות בין המסייעים לבריחה, אמר לחבריו: "אני שמח שנפל בחלקי אותו תפקיד שמאיר – מאיר נקר מפורצי כלא עכו, שנתפס והועלה אחר-כך לגרדום – יצא למלא". בז' בכסלו תש"ח (20.11.1947) יצא בחוליית שלושה, לבושים בגדי ערבים, לכיוון מחנה המעצר כדי לבדוק את דרך הבריחה מחוץ לגדרות המחנה ולסילוק מתקני האור שנועדו לגילוי בריחות בלילה. בקרבת המחנה התפזרו השלושה בשטח ואחרי שעבר המועד שנקבע לפגישה ומנחם לוי לא בא יצאו חבריו לחפשו ומצאו את גופתו מוטלת בצל סלע ובה פצע עמוק מפגיעת כדור. נסיבות מותו לא נודעו. הוא הובא למנוחת עולם בהר הזיתים. הניח הורים, ארבעה אחים וארבע אחיות. לאחר מלחמת ששת הימים התברר למשפחה שעל הקבר סללו הירדנים את הכביש ליריחו. לכן הוקמו מצבות לזכרו בהר הזיתים, במקום הקבורה המשוער, ובחלקת הנעדרים בהר הרצל. פרקי חייו ופעליו מונצחים ב"זכרם נצח", ספר הזכרון לחללי האצ"ל.