לוי, מישאל (“מישה”, “מישל”)

בן יעקב ומזל. נולד ביום כ"ה במרחשון תרצ"ט (19.11.1938) בתל אביב. ביתו שאווירתו היתה דתית וכולה אומרת אהבת ישראל, הוא נתן למישאל את יסודות חינוכו, אשר נדבכים עליו הונחו בלימודיו היסודיים בבית "תלמוד תורה" לתימנים (שנקרא בימים לאחר מכן "קלישר"). כאשר סיים את לימודיו שם יעץ המנהל להוריו להכניסו ל"ישיבה" כי תלמיד מוכשר היה. אך מישאל רצה ללמוד מקצוע כיון שראה את אביו עמל ללא מקצוע קבוע. הוא הבטיח לקיים תורה ומצוות גם בבית הספר המקצועי; אז נרשם בבית הספר המקצועי "שבח" ושם סיים שלוש שנים במגמה המכשירה למסגרות וחרטות. השתייך לתנועת הנוער בית"ר. בשעותיו הפנויות היה עוסק בעבודות נוי ממתכת; כן אהב לאסוף בולים; אף בדיג היה מבלה חלק מזמנו. אחרי לימודיו בבית הספר התיכון גויס מישאל לצה"ל בנובמבר 1956 וגמר את שירותו הסדיר. לאחר שחרורו חזר לחיי אזרחותוהתחיל לעבוד במקצועו, חסך כסף, קנה דירה והקים קן משפחה. אך יחד עם זה שמר אמונים להוריו וביקר אותם יום יום. מדי פעם נקרא לשירות מילואים וכן היה במלחמת ששת הימים, אשר ביום החמישי לקרבותיה הוא א' בסיון תשכ"ז (9.6.1967), נפל בקרב שנערך בתל פאחר שבהרי הגולן, בקפצו מעל הטנק שלו שנפגע. הניח אשה ושתי בנות; השניה נולדה פחות מחודשיים לפני נפלו. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי בעפולה ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. שמו הונצח בחוברת שהוצאה על ידי בית הספר שבו למד ("שבח"). כן הועלה זכרו בספר "החטיבה שלנו" בהוצאת יחידתו.