לוי, מיכל
בת שלמה ופנינה. נולדה ביום ה' בכסלו תשי"ח (28.11.1957) בהרצליה. למדה בבית-הספר היסודי-דתי 'בית-יעקב' שבמקום, המשיכה וסיימה את לימודיה בבית-הספר התיכון 'בית-יעקב' שברמת-השרון. מיכל היתה נערה מוכשרת, ערנית ופעילה. היתה חברה בתנועת 'הנוער העובד והלומד' והקדישה שעות רבות לפעילות בקן. כפי שמעיד אחיה – דניאל – אהבה מיכל ספרות וקראה ספרים רבים. היא אף אהבה קולנוע והרבתה לצפות בסרטים. אהבתה למוסיקה לא ידעה גבול והיא עשתה כל-דבר, כשהמוסיקה מתנגנת ברקע. אך, אהבתה הגדולה ביותר היתה הטבע ובעלי-החיים. היא הרבתה לטייל, וכל בעל-חיים שנקרה בדרכה זכה לטיפול מיוחד מידיה. גידלה כלבים וחתולים, התעניינה בנחשים והדביקה את כל הסובבים אותה באהבתה לבעלי-חיים. מיכל אף עסקה במלאכת-יד והרבתה ליצור שרשרות נאות ודברי-חן. כשהיתה בת 17, החליטה להצטרף לגרעין נח"ל ובחרה בקיבוץ שמיר שבצפון הארץ. עד-מהרה נקלטה בחברה החדשה, התחבבה על חברי הגרעין ורכשה לה ידידים רבים. שם אף פגשה את ידידה הטוב ביותר, דוד, ועמו שמרה על קשר עד יומה האחרון. מיכל גויסה לצה"ל במאי 1976 והתנדבה לנח"ל. לאחר הטירונות נשלחה להיאחזות הנח"ל 'אתגר', ושם שהתה כל משך-שירותה הצבאי. היא היתה חברותית ואהובה על כולם והצליחה לשמור על קשר הדוק עם הוריה, עם אחיה ועם אחיותיה. ביום ו' בכסלו תשל"ח (16.11.1977) נפלה מיכל בעת מילוי תפקידה ברמת-הגולן. הובאה למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית שבבית-העלמין בהרצליה. השאירה אחריה הורים, חמישה אחים ושלוש אחיות. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד-היחידה: "מיכל היתה נערה שחייתה על דרך הפשרה והויתור. היא עשתה הכול כדי לפתור בעיות וויכוחים בדרכי-שלום וברוח טובה. מיכל אהבה את הטבע. היא נהגה לטייל ולצעוד עם חבריה בקבוצות קטנות, אהבה לטפל בבעלי-חיים והצליחה להדביק חלק גדול מחבריה למשק באהבתה זו ובהתלהבותה. מיכל אהבה לעסוק בספורט והצטיינה במשחק הטניס". חבריה לקיבוץ הוציאו לאור חוברת לזכרה ביום השנה לנפילתה.
