לוי, ישראל
בן מרים ויהודה (ליאון), נולד בשנת 1915 בקונסטנטינופול, תורכיה ועלה לארץ בשנת 1923. בשנת 1937 הוצעה לו בעפולה עבודה אחראית וממושכת, שיש בה משום שירות ליישובים שבעמק – הלא היא ההשגחה על קווי החשמל. את ההצעה קיבל ברצון ומילא את תפקידו זה מתוך מסירות ושקידה ותוך כדי כך עסק בעקיפין ובמישרין בענייני ה"הגנה". משיכתו לספורט המריצה אותו להיות בין מארגני הפעולה הספורטיבית של "הפועל" במקום. ובעצם ימי מלחמת-העולם השנייה, בשנות הסבל והשואה, ביקש מאת חברת החשמל לשחררו כדי שיוכל להתנדב לצבא הבריטי, אולם התשובה היתה שלילית, כי רבים הם תפקידי העובדים בשירותי החשמל למשקי-העמק הזקוקים לשמירה, הגנה, מאור וכוח. אכזבתו בקבלו את התשובה הגבירה את מסירותו ל"הגנה" ולענייניה. היה בעל מזג טוב, נוח לבריות, ותמיד היה מוכן לתת יד לנצרך ולחלש. בימי מלחמת-העצמאות היה העמק נתון להטרדות הכנופיות הרבות והחבלות בידי האויב היו מרובות. התיקונים היו חיוניים וישראל לא מנע טורח מעצמו ועבד ללא הפוגה בהדרכה ובפיקוח על העבודה ובשעות-הערב היה נמצא בגבולות העיר כמפקד על עמדה. ביום ב' באדר א' תש"ח (12.2.1948), כאשר נתקבלה הידיעה שקווי מתח גבוה שוב אינם מספקים אור וכוח לעפולה וליישובים רבים, יצאו ישראל וחבריו לוואדי ערה, כדי לברר את מקום החבלה ולתקנה; המשוריין שנסעו בו היה נהוג בידי אנגלים מזוינים. במבצע זה נרצח ישראל על-ידי ערבים שהתנפלו עליו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בעפולה. הניח אישה ושתי בנות.
