לוי, ישראל (ישרוליק)

ישראל (ישרוליק), בן נעמי ושלום, נולד ביום א' בתשרי תשי"א (12.9.1950) בחדרה. הוא למד בבית-הספר היסודי "גלים" בחפצי-בה, בבית-הספר "מוריה" בנוה-חיים ובבית-הספר "אחד-העם" בחדרה. אחרי כן המשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון-דתי "תחכמוני" בחדרה. ישראל היה חניך בתנועת "הנוער העובד והלומד" בחדרה, היה חובב ספורט נלהב, בעיקר למשחק הכדורגל ונמנה עם שחקני נבחרת "הפועל" נחליאל. הוא אהב מאוד את הים והרבה לצאת לדיג, ובכל שעה של פנאי שנזדמנה לו קרא בספרים, בספרי עיון ובספרי מתח והרפתקאות גם יחד. ישראל היה חברותי, אוהב חברה ומכניס אורחים. עליז ושמח היה, אהב לבלות במסיבות ריקודים, לספר בדיחות ולהתלוצץ. היה לו חוש הומור, ובמעשי הקונדס שלו ובצחוקו המתגלגל, שעשע את כל המסובים. הוא היה טוב-לב ובעל יד רחבה, נענה לכל בקשה ברצון ובמאור פנים, ונכון תמיד לסייע לזולת, אפילו היה הדבר כרוך באי-נוחות. נמרץ היה מאוד, שופע חיוניות והיה בו כוח התמדה רב ודבקות למלא בשלמות כל משימה ואתגר שהציב לעצמו. אדיב היה ומנומס, אהב את הפשטות והיה שמח בחלקו. מאז ומתמיד היה בן נאמן ומסור להוריו ורחש להם כבוד רב. ישראל גויס לצה"ל במחצית מאי 1969 והוצב לחיל הקשר. לאחר הטירונות השתלם בקורס לנהגים צבאיים והיה לנהגו של אחד המפקדים הבכירים בחיל. הוא היה חייל טוב וממושמע, אחראי ומסור לתפקידו, וביצע כל אשר הוטל עליו בדייקנות מרובה. אהוב היה על מפקדיו ומקובל על חבריו. לאחר שהשתחרר מן השירות הצבאי הסדיר התגייס למשמר הגבול ושירת בו כשישה חודשים. במשך כל תקופת שירותו השתדל שלא להדאיג את הוריו ובמכתבים הרבים, שהקפיד לכתוב הביתה, לא התאונן על חיי השדה הקשים ועל האימונים המפרכים. בשנת 1972 נשא לאישה את חברתו רבקה והיה לה בעל אוהב ומסור. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס ונשלח עם יחידתו לחזית בסיני והשתתף שם בקרבות הבלימה נגד המצרים. בקרב שהתחולל ביום י"ד בתשרי תשל"ד (10.10.1973) בין בלוזה ורפידים נפגע ישראל ונפל. תחילה נחשב כנעדר, ולימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחדרה. השאיר אחריו אישה, אם, חמישה אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. הוריו תרמו לזכרו ספר תורה לבית-הכנסת בשכונת חפצי-בה בחדרה; עיריית חדרה הוציאה לאור חוברת בשם "בכל מאודם", לזכר בני המקום שנפלו במלחמה, וישראל בתוכם