fbpx
לוי, יצחק

לוי, יצחק


יצחק, בן תמה ומנדל, נולד בשנת תרע"ה (1915) בפולין, בעיר סאנוק שבגליציה התיכונה, מחוז לבוב. סיים לימודי יסוד בעירו, למד את מקצוע האפייה ועבד בו. משבגר התגייס יצחק לצבא הפולני, עבר קורס קצינים ושירת כקצין. הוא נשא אשה, וחי עם רעייתו וילדיו בסאנוק. סאנוק, בה חיו כמה אלפי יהודים, נכבשה על ידי הגרמנים ב-9 בספטמבר 1939. הכשירים מבין היהודים במקום גויסו לעבודת כפייה והיתר גורשו אל מעבר לנהר סאן – לשטח ברית המועצות, אליה סופחה מרבית גליציה המזרחית. בקיץ 1941 הוקם בסאנוק גטו פתוח, שבו רוכזו יהודי העיר ופליטים מהאזור, יחד כ-13,000 איש. רובם נשלחו למחנה הריכוז זסלוויה ומשם למחנה ההשמדה בלז'ץ, שם נרצחו בתאי גזים. יצחק עבר בשלום את אירועי מלחמת העולם השנייה אך נותר ערירי. רעייתו ומשפחתו נספו כולם בשואה. רק הוא זכה לראות את יום השחרור. בסוף שנת 1947 הגיע יצחק ארצה מהמחנות בגרמניה בנתיב ההעפלה. הוא התיישב בכפר אברהם, סמוך לפתח תקווה, ועבד כאופה. במאי 1948, עם פלישת צבאות ערב לישראל מיד לאחר הכרזת העצמאות, התגייס יצחק לצבא. הוא צורף לגדוד 32 בחטיבת "אלכסנדרוני" – חטיבה מספר 3 ב"הגנה". בשבועות הבאים לחם עם גדודו בפעולות רבות באזור המרכז. ביולי 1948 השתתף יצחק בקרב במגדל צדק במבצע "דני". במגדל צדק, סמוך לראש העין, היו בתקופת המנדט הבריטי מחצבות גדולות שבהן הכינו חומרים לבניית יישובי גוש דן. כבר בתקופת המאורעות של שנות השלושים הותקפו המחצבות על ידי ערביי הסביבה, ואנשי ה"הגנה" פעלו במקום ואפשרו את המשך עבודתן. בראשית מלחמת העצמאות שוב השתלטו הערבים על המחצבות, על ראש העין הסמוכה ועל אזור מעיינות הירקון, שם ניצבו משאבות המים לקו המים לירושלים וכן תחנת רכבת. בשל האיום על פתח תקווה הסמוכה ועל שאר יישובי גוש דן נעשה בסוף מאי 1948 ניסיון של לוחמי האצ"ל לכבוש את האזור, אך כשל. עם פתיחת מבצע "דני" להבקעת הדרך לירושלים הוחלט לנסות שוב לכבוש את האזור. המשימה, שכונתה מבצע "בתק", הוטלה על גדוד 32 של "אלכסנדרוני". ב-12 ביולי 1948 הלוחמים הצליחו לכבוש את אזור מגדל צדק ואת ראש העין. בימים הבאים ערכו הירדנים והעיראקים התקפת נגד עזה בסיוע משוריינים, אך הלוחמים הישראלים הצליחו להדוף את ההתקפה, המשיכו להחזיק בשטח ובכך הגנו על עורף הכוחות שפעלו במבצע "דני" לכיבוש רמלה ולוד. ביום ח' בתמוז תש"ח (15.7.1948), בעת הרעשת מגדל צדק מן האוויר, נפל יצחק. בן שלושים ושלוש בנפלו. יצחק הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בנתניה. החלל הינו "נצר אחרון". חללי "נצר אחרון" הם ניצולי שואה שנותרו שריד אחרון ממשפחתם הגרעינית (הורים, אחים, אחיות, בנים ובנות), שחוו על בשרם את אֵימַת השואה בגטאות ו/או במחנות הריכוז וההשמדה ו/או במנוסה ובמסתור בשטחים שנכבשו ע"י הנאצים ו/או בלחימה לצד אנשי המחתרות או הפרטיזנים בשטחי הכיבוש הנאצי שעלו לארץ, בשנות מלחמת העולם השנייה או אחריה, לבשו מדים ונפלו במערכות ישראל.

דילוג לתוכן