לוי, יצחק

בן חתון ויוסף, נולד ביום כ"ח באדר ב' תרפ"ט (9.4.1929) בבגדד, בירת עיראק. בד בבד עם לימודיו בבית-הספר היסודי למד עברית, ספג אל קרבו את רוח החלוציות וההגשמה הציונית והכין עצמו לעלייה לארץ. בסוף שנת 1945 הגיע לארץ בחצותו את המדבר עם רועים בדווים, כשהוא לבוש בגדי נער ערבי. עם בואו ארצה נשלח לקיבוץ מעוז חיים בעמק בית שאן. משם הועבר, יחד עם קבוצת נוער מעולי עיראק, לקיבוץ גליל ים. יצחק עשה שם חיל רב בעבודתו. הוא אהב את הטבע ואת העבודה בשדה, ואיש הקיבוץ העיד עליו, כי פריון עבודתו היה כפול מזה של כל נער אחר בגילו. יצחק היה בעל קומה זקופה וחסונה, עיניים עליזות, אומץ-לב, רצינות ותמימות ילדותית גם יחד ונתחבב מהר על כל יודעיו ובעיקר על הילדים, שהיה מכין בשבילם מדי פעם צעצועים חדשים. היה מרכזה של החבורה והרוח החיה שבה. בתקופת החיפושים אחר נשק בלתי- לגלי בשפיים נאסר על-ידי הבריטים. מקץ שנה לשהותו בגליל ים הצטרף אל אחיו שאול שעבד אז בהכשרה בקיבוץ גשר ושניהם, יחד עם קבוצת נוער מבני עירם, יצאו להקים נקודת-יישוב חדשה בנגב – הלא היא נבטים שעל-יד באר שבע – ולהתנחל בה. כעבור שישה חודשים נאלץ לעזוב את חבריו ולבוא לעזרת הוריו בתל-אביב. ביום עבד במסגריה ובערבים למד בבית-הספר על שם מכס פיין והיה פעיל ב"נוער העובד". מיד עם פרוץ מלחמת-העצמאות בעקבות החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ, עזב את ביתו ועבודתו ויצא להגנת פרברי תל-אביב – מנשיה, שכונת התקווה ושכונת שפירא. הצטיין בשימוש במקלע ועבר קורס מיוחד למקלענים. במוצאי שבת, י"ח באדר א' תש"ח (28.2.1948), יצא עם יחידת ה"הגנה" מחטיבת "קריתי" לפעולת-חבלה בכפר סלמה. היחידה נתקלה בכוח אויב גדול ממנה פי כמה ובקרב שהתלקח נפל יצחק עם עוד כמה מחבריו. רק כעבור יומיים הוצאו הגופות על-ידי הבריטים והובאו למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בנחלת יצחק.