לוי, יצחק

בן רחל ומנוח. יצחק (איציק) נולד בתל אביב בכ"ד בתשרי תשכ"ו (20.10.1965). את לימודי היסוד סיים בבית הספר שפרינצק בחולון. לאחר סיום בית הספר היסודי נרשם ללמוד במרכז הטכני בחולון, במגמת חשמל ומיזוג אוויר. בגיל שש-עשרה התקבל איציק לעבוד כשוליה במטה הארצי של המשטרה ביפו, ובמשך כשנתיים במקביל ללימודים הוא עבד במחלקת הקשר של המשטרה. במסיבת הגיוס שעשו לו חבריו במחלקה הובטח לו ע"י קצינת כוח אדם, שבסיום שירותו בצבא יוכל לחזור ולהתקבל למחלקה, למרות שלא הייתה לו תעודת טכנאי, זאת עקב שביעות רצון הממונים עליו. איציק התגייס לצה"ל, ולפי בקשתו התקבל לשריון ושירת בתור תותחן טנק בחטיבה 500. כשנה וחצי לפני שחרורו שירת בלבנון. הוא השתחרר בדרגת סמל. חודשים אחדים אחרי שחרורו, ב-1987, איציק שב והתגייס למשטרה, למחלקת הקשר, ושירת בצוות מתקני האנטנות הגבוהות בכל בסיסי המשטרה בארץ. לאחר שנתיים הוא עבר, לפי בקשתו, לשרת ביחידת סיור והוצב בתחנת חולון, שם שירת בתור סייר עד יומו האחרון. ביום 26.2.1994, במהלך התפרעות של ערבים ביפו בעקבות הרצח במערת המכפלה בחברון, הציל איציק את מפקד מרחב אילון נצ"מ רודמן ממוות, כאשר האחרון הותקף ע"י המון פורעים. על אומץ ליבו ועוז רוחו זכה איציק לציון לשבח. איציק אהב את החיים ונהנה מכל רגע, ובכל הזדמנות יצא לבלות. היה מאוד מקובל ואהוד על חבריו מבית הספר, מהצבא ומהמשטרה. הוא אהב מאוד לרדת לאילת כדי לצלול ולבלות, כן אהב מכוניות ואקדחים. ביום כ"ח בסיוון תשנ"ד (7.6.1994), במהלך סיור לימודי ונופש של כל תחנת חולון באילת, נהרגו סמל ראשון איציק ועמיתו אברהם בקיש בתאונת דרכים, כשהרכב שלהם עלה על אי תנועה והתהפך. איציק היה בן עשרים ותשע בנפלו. הוא נטמן בבית העלמין בחולון