לוי, יצחק-נחום (חמדי)

בן אסתר ונתן, נולד ביום י"ג בשבט תרפ"ו (28.1.1926) בירושלים, דור שישי לילידי ירושלים. ילדותו עברה עליו בבית-הוריו בכפר הערבי בית-צפאפה – המשפחה היהודית היחידה במקום. אחרי מאורעות תרפ"ט עברו לירושלים ושם למד בבית-הספר היסודי בבית הכרם ובבית-ספר תיכון. בילדותו נתייתם מאביו. היה חניך תנועת "המחנות העולים" ובמסגרת תנועה זו יצא להכשרה לחולדה. שם התמסר לגידול-צאן והצטרף לקבוצת-הכשרה במסגרת הפלמ"ח ועשה שנתיים בעבודה ובאימונים בבית הערבה וברמת רחל. היה חבר קבוצת "החושלים" בג'יב-יוסף שבגליל ועסק בשמירת השדות ובטיפוח יחסי שכנות עם ערביי הסביבה. עם פרוץ מלחמת-העצמאות התייצב לשירות במסגרת הפלמ"ח בגדוד "הפורצים" בחטיבת "הראל". שירת בליווי שיירות, השתתף בקרב על הקסטל וכן בקרבות אזור ירושלים, בשיירה האחרונה לגוש עציון ובקרב נבי-דניאל. יצחק-נחום נפצע בקרב לכיבוש קטמון. בשעה מכרעת בקרב אזר אומץ וזינק לקראת עמדות האויב. קפיצתו הכשירה את הסתערות היחידה כולה, אך הוא עצמו נפצע בידיו ובבטנו. הועבר לבית- חולים וכעבור עשרה ימים מת מפצעיו, ביום א' באייר תש"ח (10.5.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בסנהדריה. זכרו הועלה בספר "לזכרם של חברי קבוצת החושלים שנפלו במערכות ההגנה".