לוי, יעקב

בן שושנה ושלמה, נולד ביום ז' באייר תרפ"ב (5.5.1932) בתל-אביב. הוא למד בבית-ספר יסודי ומגיל רך החל לעבוד כמכונאי. בתקופת המאבק בבריטים התקין נשק של ה"הגנה" והעבירו ממקום למקום. חבריו הכירוהו כאחראי ומסור לכל תפקיד. יעקב ידע לשמור על סוד פעולותיו וגם בביתו לא ידעו על כך דבר. למרות גילו הצעיר – 16 שנה – התגייס מיד לאחר החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות, על אף התנגדות קרוביו. "רצוני להילחם כמו כל אותם בחורי ישראל המחרפים את נפשם" – היה משיב להם. יעקב צורף לגדוד "הפורצים" של הפלמ"ח, אשר פעל באזור ירושלים. בטוח היה בכוחותיו והסכנות משכו אותו וכך לא הזניח כל קרב שהיה בסביבה ודרש לשתפו בו. לקראת סוף אפריל 1948 נערך בגזרת ירושלים מבצע "יבוסי", שנועד ליצור רצף טריטוריאלי עברי בתוך העיר ובין ירושלים והיישובים שבצפונה. לצורך המבצע הועברה חטיבת "הראל" לירושלים ובליל 22-23 באפריל יצאו כוחותיה לתקוף את שועפת, בית-איכסא ונבי-סמואל. תנועת הכוח לנבי-סמואל ארכה זמן רב וההסתערות החלה עם שחר. נוכח אש האויב נאלץ הכוח לסגת ובנסיגה הקשה לאור היום היו נפגעים רבים. בקרב זה נפל, ביום י"ד בניסן תש"ח (23.4.1948). הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית ענבים.