לוי, יעקב

בן מימון ומזל טוב. נולד בשנת תש"ט (1948) במרקש שבמרוקו ועלה לישראל עם משפחתו בשנת 1956. הוא למד בבית-הספר היסודי "אפיקים" ובבית-הספר התיכון המקצועי "עמל", שניהם בדימונה, במגמת טקסטיל. הוא כיבד את הוריו והיה קשור מאוד לביתו ולמשפחתו. בעת חופשותיו הקצרות היה משתדל להגיע הביתה כדי להסיר דאגה מלב הוריו. הוא גויס לצה"ל באוגוסט 1967 והתנדב לחיל-הים. מפקדיו מעידים כי הוא היה חייל מעולה והצטיין בכל המשימות שהוטלו עליו. בחיל-הים הוא סיים קורס ארוך ומפרך, הוסמך כצוללן-לוחם והגיע לדרגת סמל. בשבוע השלישי בינואר 1972 הוא נקרא לשירות מילואים פעיל שאמור היה להסתיים ב9- במארס 1972. ביום י"ג באדר תשל"ב (28.2.1972), נפל בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בדימונה. מפקדו כתב להוריו מכתב תנחומים ובין יתר דבריו אמר: "בנכם שירת ביחידתנו כלוחם מהשורה הראשונה. – – – הוא נענה לקריאת-התנדבות לשרת ביחידה מובחרת בחיל-הים הישראלי ומיד עם התגייסותו לצה"ל הצטרף כמתנדב לשורות הלוחמים במסגרת הקורס הארוך והמפרך, כחייל קשה-עורף שאינו נרתע מקשיים ואימונים מפרכים גם בשעות הקשות ביותר. הוא ניחן באומץ-לב, רצון ותושייה, שעמדו לו במשך שירותו ביחידה גם לאחר שסיים את הקורס והוסמך כצוללן לוחם. – – – יעקב השתתף במבצעים רבים ומסוכנים ועמד בהם בהצלחה ומפקדיו תמיד מינו אותו ביציאה לפעולות, כי ברור היה להם שעל יעקב אפשר לסמוך ללא פקפוק. אבדתו לכם ולנו היא אבדה גדולה: לכם – כהורים ולנו – כאחים לנשק". הוריו הוציאו לאור חוברת לזכרו בשם "יעקב", ותרמו לזכרו ספר תורה.