לוי, יעקב

בן שמחה ודויד, נולד ביום ל' בניסן תרפ"ט (10.5.1929) בעיר ביטול, יוגוסלביה. בשנת 1934 עלה ארצה בעודו ילד קטן. את חינוכו קיבל על ברכי תנועת העבודה. למד בבית-חינוך לילדי העובדים בחיפה ואחר-כך היה חבר ב"הפועל". בגלל מצבה הכלכלי הקשה של המשפחה נאלץ יעקב להפסיק לימודיו בכיתה ז' של בית-הספר ולצאת לעבודה. בתחילה שימש כעוזר לשומר ליד השער בבית-החרושת "שמן", אך מאחר שביקש ללמוד מקצוע, עבר לעבוד בחשמלאות. חלום חייו היה: להיות מלח בצי העברי. בשעות הפנאי, בערבים ובשבתות, היה יורד לנמל או למועדון "הפועל" ורוכש לו הכשרה ימית. פעמים רבות השתתף בשיוטי ערב לאורך החוף והיה חוזר מלא רשמים וחוויות. עם גל המאסרים של "השבת השחורה" (29.6.1946) הגיע יעקב אל מחנות-העצורים ברפיח ובלטרון. המעצר חיזק עוד יותר את הקשר בינו לבין המחנה הלוחם ועם פרוץ מלחמת-העצמאות התייצב לשירות אם כי לא היה בגיל הגיוס. במסגרת אחד מגדודי הפלמ"ח התאמן במשק חולדה ושם נפל. ביום כ' באדר ב' תש"ח (31.3.1948) יצאה שיירת-מכוניות בדרכה לירושלים ונתקלה במארב האויב. במחלקות שיצאו מחולדה לעזרת השיירה היה גם יעקב, ובקרב שפרץ שם נפל. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בחולדה.