לוי, יוסף

בן שרה וישראל, ממייסדי המושבה הרטוב, נולד ביום כ"א בתשרי תרע"ז (18.10.1916) בהרטוב. למד בבית-הספר המקומי עד פרוץ מאורעות תרפ"ט, כשהמשפחה, ככל תושבי הרטוב, נאלצה לעזוב את הכפר. משחזרו לקומם את הבתים והמשקים שנחרבו המשיך ללמוד והדריך את חבריו בספורט. כשעברה המשפחה בשנת תרצ"ב לפתח תקווה המשיך ללמוד בבית-הספר פיק"א. זמן מועט לפני הסיום הפסיק את לימודיו והחל לעבוד במשרד הדואר, אך הוסיף להשתלם באופן פרטי. בחורף תרצ"ד יצא לעבוד עם שני אחיו במחצבה במגדל צדק והתמחה בפיצוץ סלעים. מהדואר קיבל הבטחה כי יקבלוהו שנית לשירות בכל עת שירצה. היה פעיל באגודת הספורט "מכבי-אבשלום" ומראשית מאורעות תרצ"ו – ב"הגנה". משהפרו אנשי אצ"ל את ההבלגה ופתחו במעשי גמול נגד ערבים נלקח גם הוא למעצר בלטרון עם אנשי אצ"ל, אף כי לא השתייך אליהם מתחילה. היה שומר דת ומסורת. הדת היתה אצלו חוויה עמוקה. בתנאים הקשים שבמחנה העצורים העדיף לסבול מחסור מאשר לאכול אוכל שאינו כשר. שם הושפע מאישיותו של מפקד אצ"ל דויד רזיאל, ומששוחרר עם כולם בראשית מלחמת-העולם השנייה – הצטרף לארגון הצבאי הלאומי. סיים קורס סגנים ובשנת תש"ב נתמנה לרב-סמל. החל לעבוד ביהלומים בנתניה, נסע לנתניה וחזר יום-יום ומצא עוד פנאי לפעולות ארגוניות ומעשיות במחתרת. הצטיין בפעלתנות, במסירות ובשמירת סוד. בשנת תש"ד נתמנה למפקד הסניף בפתח תקווה בכינוי "אביתר". בעוצר הגדול בפתח תקווה (י' באלול תש"ד) נעצר, הובא ללטרון והוטס עם הגולים לאריתריאה. שם מילא תפקידים אחראיים והודות לידיעותיו בפיצוץ ובעבודות עפר הביא תועלת בהשתתפותו בחפירת מנהרה, שדרכה נמלטו חברים אחדים מהמעצר. לאחר ששוחרר ממחנה הגולים לפי פקודה מיוחדת, חזר לארץ בר"ח סיוון תש"ו ושב לעבודתו ביהלומים. הוא נתמנה למפקד אצ"ל במחוז תל-אביב בכינוי "גונדר עוזי". מיזג יפה את חומרת המפקד עם היחס החברי ולמרות תנאי הסודיות שבמחתרת, שלפיהם רק מעטים רשאים היו להכיר את המפקד, היה בא בדברים עם מאות אנשי השורה, שומע את משאלותיהם והערותיהם ועוזר לרבים. יוסף השתתף בהכנת הכיבוש של שכונת מנשיה בצפונה של יפו ופיקד על ביצועה. כדרכו תמיד נטה שכם גם כאן לכל עבודה שחורה ומסוכנת יחד עם פקודיו בקו האש. השתתף בנשיאת פחים מלאים חומרי-נפץ משטח מופגז לשטח מוגן. וכשהיה צורך לפוצץ בתים לשם חסימת הדרך בפני טנקים בריטיים, השתתף בפועל גם בכך. בפעולה כזו נפצעו הוא ואחד מאנשיו ביריות ממשוריין בריטי. החברים הכניסום לתוך הקווים והעבירום לבית- החולים העירוני ושם נפטר יוסף מפצעיו אור ליום י"ט בניסן תש"ח (28.4.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.