לוי, יוסף

בן משה ומלכה. נולד בשנת תש"ח (1948) במצרים ועלה עם משפחתו ארצה בשנת 1957. כאן למד בבית-הספר היסודי "האחים" שבקרית מלאכי והמשיך בבית-הספר התיכון-חקלאי שבמקוה ישראל. בבית-הספר "האחים" היה מזכיר הכיתה וראש ועדת החברה בבית-הספר. תלמידים היו פונים אליו לפתרון בעיותיהם והוא היה משמש חוליה מקשרת בינם לבין המחנך. הוא היה הכוח היוזם והמניע בכיתתו ואף מחוצה לה. בני כיתתו היו מאורגנים במסגרת בית-הנוער בקבוצה שנקראה "ארזים" והוא היה מנהיג הקבוצה. הוא אהב סיורים וטיולים ופעולות לילה שבהם נתגלו תכונותיו ומעלותיו: מסירות, עזרה לזולת וקשיחות חיובית. תמיד היה ראשון להיחלץ למשימות למען החברה. מחנכו כתב עליו שיוסף היה כידיד לו וכעוזר נאמן, שהתייחס אליו ואל יתר המורים ביראת כבוד. כשהוטל עליו תפקיד היה ממלא אותו בנאמנות, במסירות ובדייקנות. הוא היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד" בקרית מלאכי, תחילה כחניך ואחר כך כמדריך, ושיחק בקבוצת הכדורגל המקומית. מדריכו בתנועת "הנוער העובד והלומד" מעיד עליו שהוא היה חניך אהוד ומקובל ב"קן" וטבעי הדבר שהוא נבחר כמדריך צעיר וכעוזר ומקשר בין המדריך לחניכיו. הוא היה ממושמע, דייקן בביצוע תפקידיו, עליז וחברותי. פניו המחייכות שימשו בבואה לטוב-לבו הרב. יוסף גויס לצה"ל במאי 1968. ביישנות נעוריו נעלמה משנעשה חייל והוא הפך רציני ואחראי. סיוריו היומיומיים לאורך התעלה, דאגתו לחייליו ודאגתו למצב בארץ נשתקפו היטב בפניו. ביום כ"ד באייר תש"ל (30.5.1970), נפל על גדות התעלה בהיתקלות עם מארב מצרי. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בכפר-ורבורג.