לוי יוסף (ביושקו)

בן חורסי וחשמונאי, נולד ביום כ"א בטבת תרפ"ה (17.1.1925) בעיר רוסה, בולגריה. אביו היה מהציונים הראשונים בבולגריה. הנער גדל באווירה של חיבת הארץ. הוא סיים בית-ספר תיכון ובית-ספר טכני גבוה (וזאת בתקופת הנאצים, כאשר כמעט ולא נותרו יהודים בשלבים הגבוהים של החינוך), ובו בזמן היה פעיל בקרב הנוער הציוני ו"החלוץ", ועם גמר המלחמה – בתור חבר במשרד הארצישראלי בעירו. בפברואר 1946 הגיע גם תורו לעלייה והוא עלה ארצה. עבד בחרטות בחיפה וישב בקרית מוצקין. יוסף הצטרף ל"הגנה" ובבוא המועד – לחי"ש בחטיבת "כרמלי". הצטיין בקרבות לכיבוש חיפה, עמד במערכת ג'נין (שם נפל הטוב בחבריו) והשתתף בפעולות חבלה בסביבת עכו. השתתף בהתקפה על בירווה. הכפר בירווה ושלושת המשלטים שלידו הוחזקו על-ידי כוחותינו. בשעות אחר- הצהריים ב-23 ביוני תקפו כוחות קאוקג'י וערביים מקומיים את הכפר ואילצו את הכוח שהחזיק בו לסגת. בו בלילה התארגן כוח מחטיבת "כרמלי" ועם שחר ב-24 ביוני תקף נגד, כבש את אחד המשלטים, אך הניסיונות לכבוש את הכפר לא עלו יפה. במשך היום נמשך הקרב וכוחות "כרמלי" הדפו התקפות אויב על המשלט שהחזיקו בו. בלילה תוגבר הכוח, תקף שוב והצליח לכבוש את הכפר והמשלטים. בקרב זה נפל, ביום י"ז בסיוון תש"ח (24.6.1948). תוך כדי הסתערות, נורה בגרונו ונפל חלל כשידיו אוחזות עדיין במקלע. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנהריה.