בן סלימה ובנימין. נולד בירושלים ביום ב' באדר תשל"ה (13.2.1975). אח צעיר לדני, פיני, עוזי, שלום וקובי. יוני החל את לימודיו בבית-הספר היסודי על שם סאלד, וכבר מגיל צעיר היה אהוב על חבריו, אחד מאלה שדאגו לכלל – ארגן מסיבות והשתתף בהצגות הכיתה. הוא היה אוהד נלהב של קבוצת הכדורסל "הפועל ירושלים", שיחק כדורסל והשתייך למועדון ספורט. יוני למד בבית-הספר התיכון "בית חינוך", בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה, וסיים במגמת חשמל, מערכות פיקוד ובקרה. מגיל חמש עשרה עסק ברצינות בצילום, רכש מצלמה מקצועית, עבד כצלם- אירועים בערבים וקיווה להיות איש מקצוע עצמאי בשטח זה. יוני השאיר אחריו תצלומים רבים, שצילם בכל רגע ובכל מצב אפשרי. גם בתיכון התבלט יוני מבחינה חברתית, היה אהוב ומקובל בין חבריו, ועמד במרכז ההכנות וההפקה של מסיבת הסיום. על רבים ממעלליו, ועל העזרה הרבה שהגיש לחבריו, שמעו בני המשפחה מפי המחנכת והחברים רק לאחר מותו. אחיו סיפר כי הופתע למצוא בחדרו של יוני יומני אירועים מסודרים ותאריכים שעבד בהם, מסמכים ודפי בנק מתויקים בסדר מופתי. יוני התגייס לצה"ל בסוף ספטמבר 1993. לאחר הטירונות עבר קורסי טכנאות שונים, ולאחר מכן עבר לשרת כנהג ביחידת ציוד ואפסנאות של חיל האוויר, שם נהג בכלי רכב שונים במשך כל השירות. ביום י"ב באדר תשנ"ו (3.3.1996), בהתפוצצות מטען תופת באוטובוס בקו 18, באיזור התחנה המרכזית בירושלים, נהרג יוני. בן עשרים ואחת היה בנופלו. הוא הועלה לדרגת סמל ראשון לאחר מותו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים וחמישה אחים. מספר אחיו קובי: "לאחר שארבעת האחים הגדולים נישאו והלכו לדרכם היינו מאד קרובים, אני ויוני, הפרידה היתה קשה יותר מכל, מכיוון שביום בהיר אחד יותר אני לא רואה את יוני, לא יכול לדבר איתו, ופתאום הבית נעשה ריק… אין למי לחכות שיגיע מהבסיס, והחיים השתנו ונעשו עצובים". הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק כתב למשפחה: "יוני שירת כנהג בבסיס אפסנאות של חיל האוויר במרכז הארץ, ותואר על ידי מפקדיו כחייל מקצועי, יסודי ואחראי, שמילא את תפקידו לשביעות רצונם המלאה. היה אהוד ומקובל בקרב מפקדיו וחבריו כאחד. הועלה לדרגת סמל ראשון לאחר מותו". מפקד היחידה הוסיף: "יוני התחבב במהירות על כל מכריו, והיה אהוד מאוד על חבריו. יוני התאפיין ברוח טובה, במסירות, ביושר ובנאמנות, ונפילתו הפתאומית הינה מכה מכאיבה ליחידה כולה". המשפחה קיבלה מכתבי תנחומים רבים, ממכרים ומזרים, המגוללים את דמותו היפה של יוני: "ככה הכרנו את יוני. גבוה, שחום, חייכן. בכל הפסקה בלימודים נכנס (לחנות השכונתית), פטפט, קנה והלווה לחברים. לפעמים, כשהתבטל שיעור, נשאר לשיחות נפש. …וככה אזכור אותו, יפה וצעיר, ורענן, לבוש תמיד כל כך יפה, אדיב ומנומס". "כבר מהפעם הראשונה למדתי להכיר את היופי שבו. ילד מקסים, שובב, עם חיוך משגע וחבר אמיתי לכל הילדים. אני לא מגזים. לכן ממש אהבתי אותו. ולכן, תמיד, כאשר הייתי צריך לבחור ילדים להופעות, ביקשתי מהמורה שגם יוני ישתתף. ותמיד נהניתי ממנו בצורה בלתי רגילה". משפחתו של יוני הנציחה את זכרו בתרומה לבית כנסת.
