בן רותי ומיכאל. נולד בחיפה, ביום ב' בשבט תשל"ט (30.1.1979), אח למורן ולאור. יובל גדל בשכונת רוממה ואחר-כך בשכונת דניה בחיפה. ילד עם נמשים, שאהב ים, לתפוס סרטנים ובעיקר, בעיקר אהב סיפורים. יובל לא רק הקשיב לסיפורים. הוא גם שאל, חקר ולפעמים גם דרש לשנות את סוף הסיפור, לקבוע לו מסלול אחר, להוסיף דמויות יותר מעניינות. יובל השתלב בסיפורים. יובל החל את לימודיו בבית-הספר היסודי 'אינשטיין' וסיים לימודיו בחטיבת-הביניים והתיכון 'אליאנס' בחיפה. ילד רגיש, שאהב מאד את משפחתו – הוריו, אחיו ואחיינו הקט. על הקשר המיוחד בינו לבין אביו מספרת אמו: "מיד כשראה אותך אבא, הבינו כולם מהי אהבה ממבט ראשון. מבט פשוט, שליו, מובן מאליו, קשר עמוק פנימי של תוך בתוך. דמית לו בתכונותיך הגופניות, כמו גם במחוות ובהבעות… האהבה המידית, הדמיון הפיזי ועוד כל מיני תבלינים סודיים קשרו ביניכם קשר מיוחד, רב עומק וחד פעמי." הקשר הזה נמשך גם כשיובל התבגר, חברות נפש בין אב לבנו, חברות בה הבן ידע להיות תמיד בעמדת המקבל, שואב ההשראה והדעת. יובל היה אדם חברותי מאוד, מוקף בחברים שראו בו את דמות המנהיג, איתם אהב לבלות ולהם אהב לעזור בעת צורך. מגיל צעיר הרבה לעסוק בספורט, שיחק כדורסל וכדורגל, גלש בים ורכב על אופניים. כשהגיע לתיכון החל ללמוד טניס. אמו רותי היתה המורה שלו, אך עד מהרה התהפך הגלגל ויובל היה למנצח הקבוע במשחקים ביניהם. בשנות נעוריו טייל יובל מספר פעמים בחוץ-לארץ, היה בספארי באפריקה, טייל בארצות- הברית ובקפריסין. גם בארץ הרבה לטייל, ובעיקר אהב לנהוג בטרקטורון ובאופנוע. בעת לימודיו בתיכון הכיר יובל את כלילה, שהיתה לחברתו האהובה במשך כשנה, עד ליום מותו. בחודש יולי 1997 התגייס יובל לצה"ל, לחיל-הים. הוא שירת כצוללן בנמל חיפה, ביחידה שבין שאר תפקידיה בדקה אוניות שנכנסו לנמל. "במהלך שירותו בלט ברוח התנדבותית לכל משימה," כתב מפקדו, "תרם מזמנו לסייע ולעזור לחבריו כשהוא נסוך בחיוכו התמידי, ובביטחון עצמי גבוה." ביום כ"ב בשבט תשנ"ח (18.2.1998) נפל יובל בעת פעילות מבצעית. יובל ירד לצלילה שאליה הוכשר ושאותה ביצע פעמים רבות בעבר, צלילה לחיפוש מוקשים מתחת לקרקעית אוניות. יובל ובן זוגו לצלילה אייל התבקשו לבדוק אוניית סוחר גדולה. בניגוד לתכנון, הופעל מנוע האוניה. ההפעלה היתה לזמן קצר בלבד, אולם יובל ואייל היו בדיוק מתחת למדחף האונייה כשיובל נפגע ונהרג. בן תשע-עשרה היה יובל בנופלו. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל. הוא הובא למנוחות בבית- העלמין הצבאי בחיפה. יובל הותיר אחריו הורים, אחות, אח וחברה. כשנה וחצי אחרי מותו נולדו לאביו בן ובת תאומים, טל ונעה. מאחר שיובל הוא אחד ויחיד, הוחלט שכדרך להנצחתו לא ייקרא הרך הנולד בשמו, אלא בשם שונה, טל, שסך אותיות שמו בגימטרייה הוא 3, כשמו של יובל. התאומים, אחיו של יובל, שלא הכירוהו, יגדלו לאורם של הערכים שיובל גדל עליהם. כותבת אמו רותי הילה יובל: "יובלי שלנו./ במדים הלבנים/ עם השיזוף המדהים/ היית יפה ומהמם./ הוי כמה קשה לנו להתנחם./ הלחיים האדומות/ העיניים המחייכות/ ורגישות כל כך גבוהה/ שזרמה אל כל החברה./ מלים שלא הספקנו לומר לך/ חיבוקים שלא הספקנו לחבק אותך/ נשיקות בלי סוף/ עד הסוף…" ספד ליובל אחיו אור: "אני זוכר הכל, יובל – השיחות שלנו, הרציניות והפחות רציניות, הצחוקים והדמעות. משחקי הקלפים המשפחתיים, את כל הבדיחות. כל מלה חרוטה בין אלפי זיכרונות, וכל זיכרון משמעותי וחשוב יותר. החיוך המקסים של אמא נעלם, העיניים של אבא אדומות מלבכות, וכלילה – כלילה שבורה, לגמרי. אני זוכר אותך בכל-כך הרבה צורות – הילד הקטן והשמנמן, האח הגדול והמלשן, ועוד המון פרצופים, קולות ובגדים. אבל הערב אתה החייל שלי, החייל שתיכנן ללכת לטקס בבית-הספר לבוש מדים וגאה. רצית להתאבל על הנופלים. אך החיים אכזריים מדי – והיום, אני עומד פה ומתאבל עליך. ואתה שוכב בקרב אותם נופלים". באזכרה במלאות שנתיים למות יובל, שנערכה בדיוק ביום הולדתו העשרים-ואחד, אמרה אמו: "יום הולדת עצוב אנו מציינים היום. בלי עוגות, בלי נרות, יום הולדת בלי פיצה וקולה. יום הולדת חרישי בין אבנים שותקות, בין עשרים-ואחד נרות נשמה. יום הולדת שהיה זר עבורך, ילד של החיים, נער של חברים, חייל של הגלים… חיית את חייך במלואם. אהבה גדולה, חברה שוקקת, אוכל טוב וטיולי שטח, ארץ מולדת ומרחבי עולם. כל אלה היו לך, אך יכולת הרבה יותר, ואין בהם כדי לנחם על מה שעתיד היית לחוות." להנצחת יובל, שאהב ספורט לסוגיו השונים, החלו בני משפחתו בשיתוף האחים עופר בהקמת חדר כושר ביחידה שבה שירת. קבוצת חברים של יובל והמשפחה הקימו להנצחתו אתר צלילה, כ-1,500 מטר מערבית לשיקמונה – המכון לחקר הימים והאגמים בחיפה. באתר אנדרטה לזכרו של יובל, ממוקמת בעומק 15 מטר בים, ובין מרכיביה בולט המדחף העצום. נקודת ציון: 06.81" '50 32° N 34.48", '56 34° E אמו של יובל הקימה בסיוע חברים אתר אינטרנט לזכרו www.yuval79.org בנובמבר 2002 ילדה דפנה גוטשלק, שהיתה השמרטפית של יובל במשך שנים, תאומים, בת ובן, וקראה לבנה על שם יובל. וכך היא כותבת לאמו של יובל: "אני לא צריכה תזכורת ליובל שלך, ובכל זאת, יובל שלי, הוא תזכורת יומיומית לילד שכל כך אהבתי. כשיגדל יובל שלי, אספר לו אותם הסיפורים שסיפרתי ליובל שלך, אאסוף איתו צדפים וסרטנים על החוף. ויום אחד, אצטרך לספר לו, על ילד אחר, ילד ים, ילד אהוב, שכמוהו אהב סיפורים וצדפים, ושגם הוא היה קצת שלי".
