לוי, יהושע (עוזי)

בן לוי-סלח וצביה. נולד בשנת תש"י (1950) בעדן ועלה עם משפחתו בעודנו תינוק. הוא למד בבית-הספר היסודי "מורשת" בכפר-גבירול ובבית-הספר התיכון המקצועי ברחובות. הוא אהב לעסוק בפעילות גופנית ובספורט והרבה בתרגילים לפיתוח גופו. בשנת 1964 זכה במדליית כסף מטעם העירייה בתחרות הנוער. עוזי היה נער שופע חיים ומרץ ואהוב על חבריו. הוא שאף לשרת בצנחנים, כי שמע עליהם רבות והעריץ אותם. הוא גויס לצה"ל בפברואר 1968 התנדב לצנחנים והוצב בבסיס בו שירת גיסו כקצין בצבא הקבע. גיסו זה הכיר את מפקדיו של עוזי והיה בקשרי ידידות עמהם אולם עוזי התנגד בתקיפות לסיוע כלשהו או לעזרה כלשהי. מעולם לא התלונן על קשיים ועל הסכנות האורבות לו בפעולות אשר בהן השתתף. עז-נפש היה ומוכן להטות שכם לכל פעולה. חבריו לנשק סיפרו לאחר נפילתו על מקרה בו היה עליהם לחצות שדה מוקשים ובאין חבלנים עמהם התנדב עוזי לפרק את המוקשים. הוא עשה זאת במהירות ובמומחיות ובכך איפשר להם לעבור את שדה המוקשים עוד בטרם הגיע חבלן. בשעת קרב נתבקש עוזי לשאת חייל פצוע אל נקודת הטיפול הרפואי והוא נשאו במעלה הגבעה בצעדים מהירים, עד כי חבריו לא האמינו למראה עיניהם. חבריו ליחידה הרבו לספר בשבחו, בעת ביקורים חטופים אצל המשפחה. עוזי היה בן מסור ואחראי. הוא דאג תמיד לאמו ורצה למנוע ממנה דאגה. בכל שעת כושר נהג לקפוץ הביתה, אפילו לדקות אחדות, כדי להודיע שהוא בריא ושלם. עם היותו אמיץ לב היה גם עדין נפש. משקע כבד נותר בו לאחר עלות רכבו על מוקש, ומותם של שניים מחבריו – בדמעות גילה זאת לאחותו. ביום כ"א בניסן תשל"א (16.4.1971), נפטר בעת שירותו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי ברחובות.