לוי, יהודה-אריה

בן ציפורה ומשה, נולד ביום ד' בכסלו תרע"ז (29.11.1916) בעיר יאנינה, יוון. בילדותו עקר עם משפחתו למילנו שבאיטליה, שם סיים את חוק לימודיו התיכוניים. בהשפעת ביקורו של זאב ז'בוטינסקי במילנו, הצטרף לארגון ציוני רוויזיוניסטי. בשנת 1936 עלה ארצה ובמקום להצטרף לעסקי המשפחה, כרצון אביו, בחר להיות חבר בפלוגות בית"ר. שלוש שנים למד כלכלה באוניברסיטת גנואה, בהתכתבות. בתקופות בהן שהה באיטליה לצורך בחינות בלימודיו, רכש גם ידע טכנולוגי צבאי בסיוע שני ידידים, האחד קצין בצבא הקבע והשני בעל בית-חרושת לנשק. עם התגברות האנטישמיות באיטליה החליט להפסיק את לימודיו בה. יהודה אריה עבר להתגורר בנתניה ושם, בצד ליטוש יהלומים, הקים מועדון לעובדים שבין שאר פעילויותיו לימד שימוש בנשק. בחודש יוני 1940, כאשר הוקם לח"י, הצטרף לשורותיו וקיבל את שמו המחתרתי "שמואל". הוא הקים את תחנת השידור המחתרתית הראשונה של לח"י, על גג אחד הבתים בקרבת קפה רוול שברחוב דיזנגוף בתל-אביב. בתקופה הראשונה של התחנה, היה הקריין היחיד בה. בזכות הידע הטכני הרב שלו, מונה לראש המחלקה הטכנית של לח"י, ובמסגרתה הגיע להישגים מרשימים בפיתוח כלי נשק, חומרי חבלה ובניית סליקים. לאחר החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על תכנית החלוקה, נתגלעו סכסוכים אידיאולוגיים בין יהודה לבין חברי מרכז לח"י. יהודה ניסה בכל כוחו לשכנעם בצדקתו בדבר איחוד שלוש המחתרות לכוח אחד שיילחם באויב. ביום ד' בשבט תש"ח (15.1.1948), בעקבות הסכסוך האידיאולוגי, נחטף יהודה אריה מביתו על-ידי חבריו לנשק, הובא למשפט מהיר באזור רעננה ובאותו יום הוצא להורג על-ידי חבריו ביריות אקדח. למשפחתו המודאגת לא נמסרה כל הודעה, אלא לאחר שלושה שבועות. משנמצאה גופתו הובאה למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. על מצבתו כתבה המשפחה את המלים: "בונה תקומת המדינה / יהודה אריה בר' משה לוי / נולד ביום ד' בכסלו תרע"ז / נרצח ביום ד' בשבט תש"ח / בידי זדים / על הגנת המולדת / לטובת עמו." 34 שנים לאחר מותו צורף שמו לרשימת חללי לח"י. בטקס שנערך בנוכחות בני משפחתו הוענקו לאביו בן המאה אותות על"ה ולח"י. בתחקיר שנעשה בשנת 2017 נמצא שמקום מנוחתו בנחלת יצחק, תל-אביב, ישראל.