לוי, יגאל

יגאל, בן יהודית ונעים, נולד ביום כ"ח באב תשי"ג (13.7.1953), בפתח תקוה. הוא סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר "רמת ורבר", למד עוד שנה בכפר הנוער על שם יוהנה ז'בוטינסקי בבאר יעקב ואחרי-כן למד בבית-הספר המקצועי של רשת "עמל" בפתח תקוה. יותר מכל דבר אחר ידע יגאל כיצד להיות חבר. "הוא היה חברי הטוב ביותר", הוא המשפט החוזר בדברי כל ידידיו ומכריו. יגאל השכיל להקנות הרגשה טובה של קרבה אינטימית לרבים מידידיו. הוא היה חבר שעמד לצד ידידיו בכל עת ובכל מצב, בשמחה ובעצב, בעת שלווה ובזמן מצוקה. צד אחר בולט באופיו היה הכבוד העצמי. הוא הקפיד למלא בדקדקנות את הבטחותיו. הוא ניחן גם בחוש צדק מפותח והיה מוכן להילחם בכל אדם שהפר את כללי היושר והנאמנות. מתמיד הצטיין בכנותו וביושרו, ונהג לומר את דעתו על כל דבר בגלוי ובמישרין. כמובן גרמה גישה כזו לחיכוכים רבים, אך כאשר ניסו דורשי טובתו להסביר לו, שלא תמיד זו הדרך הנכונה, היה מתכעס ועונה: "מה שהורי החדירו בי במשך תשע-עשרה שנה, אתם מנסים לשלול ממני?". כמו נערים אחרים בני גילו אהב יגאל לצפות בסרטי קולנוע ולקרוא רומנים ארוכים, וכן היה חובב ספורט נלהב ואהב להשתתף במשחקי הכדורגל בשכונה ובתנועה. במיוחד אהב להאזין למוסיקה והגרמפון היה פועל בחדרו ללא הפסקה. מבין הזמרים העדיף את יהורם גאון ואת אלטון ג'ון, ומבין להקות הזמר העדיף את להקת הנח"ל, שאת תקליטיה אסף בשקדנות. אהבתו לתקליטיה של להקת הנח"ל הייתה קשורה באהבה אחרת, שהייתה חשובה וקובעת בדרך חייו. יגאל היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד" מאז היה תלמיד בכיתה ג'. את החלק העיקרי של חייו הקצרים הקדיש לתנועה, ותמיד היה במרכז העניינים. כיוון שניחן בכושר מנהיגות טבעי, הפך במהרה למדריך והדריך את קבוצת "גולן". תמיד היה בין מארגני הטיולים, פעיל בכל הנעשה, מתנדב לפעולות שונות ודוגל בהגשמת הציונות. המושג "שעות עבודה" לא היה קיים אצלו. מלא היה נכונות ורצון לעזור לזולת. ככל שהתבגר כן העמיקה זיקתו הלאומית. מושגים כמו 'מולדת', 'ארץ', 'עם', 'חירות', ו'עצמאות' היו לגביו בעלי משמעות מציאותית, ברורה וחד-משמעית. דרכו הייתה דרך המעשה והוא השתדל להקנות זאת גם לחניכיו. כך הפך להיות הרוח החיה בארגון גרעין "שמל"ת" – שנית מצדה לא תיפול – שהתעתד להצטרף לקיבוץ מסדה. יגאל גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1971 והתנדב לנח"ל המוצנח. לאחר הטירונות השתלם בקורס מפעילי מקלעים כבדים והוצב, יחד עם חברי גרעינו, לאחת מיחידות הנח"ל, בתפקיד מקלען. תקופת השל"ת בקיבוץ מסדה הייתה המאושרת בחייו. תוך זמן קצר השתלב בחיי המשק והפך מכר ומודע למרבית חבריו. כאשר הגיעה תקופת השירות המבצעי והאימון המתקדם, היה מנסה בכל חופשה ל'קפוץ' למסדה. במשך שנים נתן יגאל את רובו וכולו בכל התחומים. מעולם לא שמעו ממנו טענות ומענות ותמיד מצא דרך להתגבר על כל הקשיים. הייתה בו רגישות יוצאת מן הכלל לחברתו ולחבריו. מצוקתו של כל חבר מחבריו הפכה להיות בעייתו האישית. כשהיה מדובר בשמירה על אחדות החברה בגרעין, לא נרתע מקשיים ומעבודה כדי להחזיר את הסדר על כנו. הייתה בו אהבה עמוקה ואמיתית לתנועת הנוער ולחבריו. תמיד רב את ריב החברים, וכשנדרש היה נוסע למזכירות התנועה ומשיג שם את הדרוש להם. לקראת תום תקופת שירותו הסדיר החל יגאל מתכנן את עתידו במסגרת תנועת ההתיישבות, אך המלחמה קטעה תוכניות אלה. במלחמת יום-הכיפורים השתתף יגאל בקרבות הבלימה נגד הסורים ברמת הגולן. בקרב שהתחולל ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), נפגע ונהרג מכדור אויב, לאחר שעות ארוכות של לחימה נגד האויב המסתער על מוצבו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בפתח תקוה. השאיר אחריו הורים. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.