לוי, חיים (הרי)

חיים (הרי), בן מזל ומשה, נולד ביום א' באדר א' תש"ו (2.2.1946) בסופיה שבבולגריה. בשנת 1948 עלה ארצה עם משפחתו, אשר התיישבה ברמלה. הוא סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר הממלכתי "מענית" ברמלה, והמשיך את לימודיו בבית-הספר "עמל" במגמה של נגרות. תחילה עבד בנגרייה בתל-אביב ואחרי-כן המשיך לעבוד בנגרייה ברמלה. ברבות הימים התקדם חיים במקצועו, פתח עסק פרטי משלו והתבסס בו. חיים היה חובב נלהב של כדורגל ובגיל צעיר אף הרבה לשחק במשחק זה. הוא ידע כמה שפות: מלבד עברית ובולגרית, דיבר גם ספניולית ואידיש. חיים גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1964 והתנדב לצנחנים. לאחר הטירונות ולאחר שעבר קורס צניחה, נקבע תפקידו כרובאי בגדוד צנחנים. לאחר שהשתלם בקורס מ"כים חי"ר מונה מפקד כיתת רובאים. הוא החל להשתלם בקורס למדריכי אימון גופני, אולם לא סיים את הקורס מפאת מחלה. אחרי-כן חזר לגדודו לתעסוקה מבצעית והשתתף בפעולות תגמול רבות. כעבור זמן מונה כנגד רובאי. לאחר שסיים את שירותו הסדיר הוצב חיים לשירות מילואים בגדוד צנחנים. הוא השתתף עמו במלחמת ששת הימים בקרבות ירושלים והיה בין ראשוני החיילים ששחררו את העיר והגיעו אל הכותל המערבי. על השתתפותו בשחרור ירושלים הוענקו לו מדליה ותעודת קלף מידי המפקד, מוטה גור. בשנת 1970 נשא חיים לאישה את חברתו שפרה והזוג המשיך להתגורר ברמלה. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, יצא ליחידתו בלי שקיבל צו קריאה. הוא השתתף עמה בקרבות בסיני בפיקודו של דני מט, והיה בין הראשונים שחצו את התעלה. לאחר הפסקת האש, החזיק הכוח שבו שירת חיים במוצבים הקדמיים בעברה המערבי של תעלת סואץ, מול כביש איסמעיליה-קהיר. ביום כ"ז בחשון תשל"ד (22.11.1973) הופעל טרקטור ליד המוצב "פקאן", והמצרים פתחו באש לעברו. חיים, שהתכוון להטיל רימון-עשן כדי לחפות על נסיגת הטרקטור, הציץ מעל העמדה, ואז נפגע מכדור צלף בראשו ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ברמלה. השאיר אחריו אישה, בת ובן, הורים ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "חיים התבלט בכושרו, במנהיגותו, ובעיקר באומץ לבו. הכרנוהו כלוחם למופת, אשר ידע לנסוך אומץ לב ויזמה בלב רעיו. אבד לנו לוחם אמיץ ומעולה וידיד נאמן".