לוי, דפנה

בת דליה ומשה. נולדה ביום ד' בסיוון תשכ"ה (4.6.1965) בחדרה, למשפחה ברוכת ילדים מיוצאי תימן. דפנה היתה ילדה חיננית ואהובה על הכול משחר נעוריה. את חינוכה היסודי קיבלה בבית-הספר 'נילי' בעיר מגוריה זכרון יעקב. כיתות ז'-ח' למדה בבית-הספר החקלאי בפרדס חנה, ואחרי-כן עברה לבית-הספר המקצועי 'אורט השומרון', שאותו סיימה במגמת שרטוט. מילדותה הצטיינה בקול ערב והרבתה להופיע בחגיגות ובאירועים בבית-הספר ומחוצה לו. תקופת-מה שרה בלהקה צעירה שהוקמה בזכרון יעקב. דפנה היתה חניכה ומדריכה בתנועת 'מכבי הצעיר' ונהנתה מאוד מפעילותה החברתית. בנובמבר 1983 התגיסה דפנה לצה"ל ואחרי הטירונות נשלחה לקורס שרטטות, שסיימה בהצלחה רבה. אחרי-כן הוצבה בחטיבת הצנחנים – עוצבה שאליה נקשרה בעבותות חזקות עד יום מותה. נועם הליכותיה, מסירותה ויעילותה הוציאו לה מוניטין ביחידה שבה שירתה. יום שחרורה משירותה הסדיר, בנובמבר 1985, היה לה יום עצוב. היא ידעה שתמיד תחסר את אווירת החברותא המשפחתית של חטיבת הצנחנים, את המתח והסיפוק שבמילוי תפקידים חיוניים. ואכן, אחרי שהשתחררה משירות החובה ועבדה כשנתיים במוסד לביטוח לאומי בחדרה, החליטה דפנה לחזור לשירות קבע בחטיבת הצנחנים. מפקדיה הוותיקים שמחו לקבלה והיא הצדיקה את התקוות שתלו בה. תוך זמן קצר רכשה לה מעמד מעורר קנאה של סמלת יעילה, מסורה לאין-גבול, מלאת חיים ומשרה אווירת שמחה על כל סביבותיה. היא שירתה בצפון הארץ ובלבנון וליוותה את החטיבה בכל פעילותה המבצעית. בליל ה' באב תשמ"ח (19.7.1988) נפלה דפנה בעת מילוי תפקידה, כאשר נסעה ברכב צבאי לביתה בזכרון יעקב. למחרת אמורה היתה להתייצב לראיון בפיקוד בירושלים לקבלת תפקיד חדש ואחראי. בהגיע הרכב לצומת 'המוביל' אירעה תאונת-דרכים קטלנית וסמל דפנה לוי קיפחה את חייה. היא הובאה למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בזכרון יעקב. השאירה אחריה הורים וחמישה אחים ואחיות – נגה, עדי, רחל, עינב ועוז. עמוס, אחד ממפקדיה בחטיבה, כתב בספר שהוציאה המשפחה לזכרה: "פגשתיה לראשונה במסגרת תעסוקה מבצעית בלבנון… ערב-ערב, לאחר סיום עבודתה כשרטטת, היתה מגיעה למחלקת המבצעים וממשיכה בעבודה, שלמעשה, לא היתה שלה. כמעט כל ערב ראיתיה מסייעת בשרטוטים ובהכנת פקודות עד לשעות הקטנות של הלילה… מלאת שמחת חיים ועליצות… עם הזמן הפכה לחלק מה'משפחה' – משפחת הצנחנים. בלטה בין חיילי החטיבה ותמיד היתה במרכז העניינים… כשחזרה לשירות לא הופתעתי… המשפחה המלוכדת שבחטיבה, אווירת העשייה, חוסר השיגרה והפעלתנות חסרו לה… בחממה המיוחדת של חטיבת הצנחנים, יחידה המובילה באיכותה בצה"ל, היתה דפנה פרח מיוחד". במכתב התנחומים ששיגר למשפחה, ציין מפקדה הישיר את המסירות, החן והיעילות שבהם מילאה את תפקידה. "אותו חן יישאר חקוק בזיכרוננו, ואותה מסירות ויעילות ישמשו לנו סימני דרך".