לוי, דוד

דוד (דודו), בן מלכה ובנימין, נולד ביום י"ז בסיון תשי"א (21.6.1951) בבני-ברק, ולמד שם בבית-הספר היסודי-דתי "מעלות" ובבית-הספר התיכון המקצועי. מוצא משפחתו מאנוסי משהד ואביו, מוותיקי ירושלים, שעבר עם משפחתו לבני-ברק בימי מלחמת העצמאות, היה חייל ולחם במלחמה. דוד היה תלמיד טוב וממושמע, הקפיד על הכנת שיעוריו והיה אהוב על מוריו. הוא נמנה עם חניכי תנועת "בני-עקיבא" בבני-ברק, והיה חבר פעלתן מאוד ומקובל על חבריו. הוא קבע עתים לתורה ואהב מאוד לעיין בספרי היסטוריה ובספרי קודש. כמו כן אהב לצייר, לטייל, להתבונן במראות הטבע והנוף סביבו וכן חיבב מאוד בעלי-חיים. אהבה גדולה ומיוחדת נודעה ממנו לילדים קטנים והוא הרבה לשחק עמם ולשעשע אותם במעשי קונדס ובמעשי חקיינות. דוד היה מוכן תמיד לעזור ולסייע לכל אדם בשעת הצורך. מעולם לא הקפיד עם זולתו ומעודו לא עלב בו. אוהב אדם היה וידע להטות אוזן קשובה לכל פונה. מטבעו היה ותרן וסלחן ומתרחק מריב וממדון, אוהב שלום ורודף שלום ועושה להשכנת שלום בין ידידיו. צנוע היה ונחבא אל הכלים. לכל אדם האיר פנים והיו בו מידות של דרך ארץ, אדיבות, עדינות-נפש ונועם הליכות. הוא היה נעים-שיחה, ישר-דרך ובעל מצפון, איש אמת העומד בדיבורו. דוד היה מחמיר עם עצמו בקיום מצוות התורה וחרד לקיימן על כל פרטיהן ודקדוקיהן, והקפיד למלא מצווה קלה כחמורה. הוא אהב מאוד את הוריו ונהג בהם כבוד רב. דוד גויס לצה"ל בסוף יולי 1969 והוצב לנח"ל. הוא שירת במסגרת גרעין "חלמיש" של צעירי אגודת ישראל, במשק החרדי קוממיות. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק "סנטוריון". הוא היה חייל טוב וממושמע, אחראי ומסור לתפקידו וביצע את כל אשר הוטל עליו. אחרי ששוחרר מהשירות הסדיר, היה יוצא מדי פעם לשירות מילואים ובמוצאי יום הכיפורים תשל"ג, שנה לפני שנפל, ניצל בדרך נס מיריות צלפים כאשר שירת ביחידת מילואים על גדות התעלה. הוא השתדל שלא להדאיג את הוריו ובמכתבים, שהקפיד לכתוב הביתה, לא סיפר דבר על האימונים המפרכים ועל חיי השדה הקשים. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס דוד ונשלח עם יחידתו לחזית ברמת הגולן, להשתתף בקרבות הבלימה נגד הסורים. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) נפגע דוד ונהרג. תחילה נחשב כנעדר, אך לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו אב, אם, אח ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "דוד שירת ביחידת שריון, היה איש צוות-טנק מצטיין ואהוב על חבריו". לזכרו תרמו הוריו לבתי כנסת בבני-ברק פרוכת, ספרי קודש רבים ומנורה גדולה; ביום השנה לנפילתו לומדים במספר ישיבות יום שלם לעילוי נשמתו.