לוי, דוד

בן סימן-טוב ועליזה. נולד ביום י"ב בתמוז תשי"ח (30.6.1958) בעפולה-עלית. למד בבית-ספר ממלכתי-דתי בבני-ברק. דוד היה ילד מלא שמחה וחדוה, בעל חוש-הומור בריא ואוהב חיים. הוא היה ידוע בכושרו-הגופני והצטיין במשחקי-ספורט שונים ובכל תחרות שנטל בה חלק היה תופס מקום ראשון. תחביבים רבים היו לו, ובמיוחד – הציור. הוא רשם וצייר בפחם דמויות רבות ובכישרונו הרב הנציח על נייר מצבים רבים מן החיים, שביטאו עצב ושמחה, התרגשות של אושר וניוון של דלות. דוד היה בן למשפחה ברוכת-ילדים. הוא גילה יחס אוהב למשפחתו, שעשע את אחיו ואחיותיו בהומור החריף שלו ועזר לכולם ככל-יכולתו. הוא היה נער מקובל בחברה, שקט ונעים- הליכות, כשחיוכו נסוך על פניו תמיד. עם התבגרותו היה לעלם-חן, שזוף וגבה-קומה, בעל מבנה גוף אתלטי ועיניים ירוקות. עוד מילדותו חלם דוד על היום בו יגויס לצה"ל וישרת ביחידת-צנחנים; כדי להצליח בהגשמת חלומו התחיל מקדיש, קודם גיוסו, שעות רבות לפיתוח כושרו-הגופני ויכולתו האישית באימונים מפרכים. ואם-כי זה היה 'גיוס מאי' (לא של בוגרי בתי-ספר תיכוניים) הוא היה נחוש בהחלטתו שלא לדחות את הגיוס. דוד חזר ואמר "גם ב'גיוס-מאי' יש חיילים אמיצים". דוד גויס במאי 1976. עבר בהצלחה אל כל מבחני-הקבלה ויצא לטירונות צנחנים. בטירונות התגבר על כל המכשולים באהבה ובחיוך. גם כשידו היתה חבושה בגבס, שימש דוגמה לכולם. הוא עבר בהצלחה קורס-צניחה וקורס אר.פי.ג'י., אך בתרגיל המסיים את הטירונות והפותח שלב חדש בהמשך השירות נספה באסון התרסקות המסוק בבקעת- הירדן – ביום כ"ג באייר תשל"ז (10.5.1977). הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל שבירושלים. השאיר אחריו הורים, ארבעה אחים ושתי אחיות.