לוי, אשר
בן שושנה ושלמה. נולד ביום ט"ו בטבת תשל"ה (29.12.1974) בהולנד, בן שני במשפחה בת שישה ילדים. עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1976. המשפחה התגוררה במשך שנתיים בבני ברק ולאחר-מכן עברה לירוחם. אשר למד בבית-הספר היסודי בחינוך העצמאי 'תורת משה' בירוחם. בכיתה ח' למד בבית-הספר היסודי 'הראה' ברחובות. את לימודיו התיכוניים עשה בפנימייה הדתית מדרשת 'אלון מורה' ועד גיוסו עבד בעבודות מזדמנות. אשר היה בחור יפה-תואר, פיקח, נבון ועצמאי בדעותיו ובמעשיו, ששנא מסגרת ומשמעת כפויה. הוא היה פעיל ושופע מרץ ואהב לעשות דברים שאינם בשגרה, כמו – קפיצה למים מגובה רב. אשר היה בחור חברותי מאוד, מקובל ואהוד על חבריו הרבים. הוא הרבה לצחוק, להתבדח ולשיר וחיבב טיולים ובעלי-חיים. בן ואח מסור ואוהב להוריו ולאחיו היה. אהב לטוס להולנד לבקר אצל בני משפחתה של אימו. כבר מילדותו גילה עניין ואהבה רבה למכוניות ולנהיגה ובמלאת לו שמונה-עשרה הגשים את חלומו עת הוציא רשיון נהיגה. אשר היה ציוני ופטריוט נלהב, וחלם לשרת כלוחם בחיל קרבי, אולם הפרופיל הרפואי הנמוך שנקבע לו עקב ניתוח לב פתוח שעבר בהיותו בן ארבע-עשרה מנע זאת ממנו, לאכזבתו הרבה. בחודש פברואר 1993 גויס אשר לצה"ל ובתום הטירונות הוצב כאפסנאי ביחידה באזור חאן יונס. להערכת מפקדו, המצויה בתיקו האישי, היה אשר "חייל טוב מאוד וממושמע, שהתחבב על חבריו וביצע עבודתו היטב ואף מעבר לכך". ביום כ"ו בניסן תשנ"ג (17.4.1993) נפל אשר בעת שירותו בתאונת-דרכים שאירעה בהיותו בחופשה. בן שמונה-עשרה היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין בירוחם. הותיר אחריו הורים, שני אחים – ברוך ויהודה, ושלוש אחיות – שרה, חנה וליבי.
