לוי, ארז

בן רבקה ורמי. נולד ביום כ"ט באדר תשל"ט (28.3.1979) בירושלים, אח לדורית, גלית ומיכל. כבר כתינוק היה עירני מאוד, יפה תואר ומלא סקרנות ושמחת חיים. ארז למד בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי 'רמות א' ובבית- הספר התיכון ע"ש הימלפרב בכיתת 'בית המדרש', שם סיים בהצטיינות את לימודי הקודש. עוד בתקופת התיכון החל להתאמן לקראת שירותו הצבאי. ארז נמנה עם חברי תנועת הנוער הדתית 'עזרא' והיה מן הפעילים ביותר. הוא השתתף דרך קבע במסעות, בטיולים ובמחנות הקיץ. גולת הכותרת בתקופה זו היתה עת שימש ארז כמדריך בתנועה, השקיע בחניכיו וטבע בהם חותם עמוק. בפעולות שהעביר לחניכיו באו לידי ביטוי חיזוק האמונה בקב"ה וכן ערכי היחיד והחברה, האהבה לארץ ואהבת האדם. באותה תקופה פנה ארז יותר ללימוד התורה. טבעית היתה, אפוא, בחירתו ללמוד במסגרת תורנית של המכינה הקדם-צבאית 'עצמונה' שבגוש קטיף, שם למד שנה וחצי. עד מהרה התברר כי המכינה האירה את חייו וגרמה לו שמחת חיים והתעלות רוחנית. השילוב של לימודי קודש, אמונה, גיבוש חברתי, אהבת המקום והלימודים בחברותא עם חברים ורבנים הוסיפו לארז נדבך משמעותי בבניית אישיותו ובעיצובה. עד כדי כך אהב את המקום שגם תוך כדי השירות הצבאי היה מחלק את זמנו הפנוי בין השהייה בבית לבין ישיבה על ספסלי בית המדרש בעצמונה. בחודש נובמבר 1998 התגייס ארז לצה"ל ליחידת 'אגוז' שבחטיבת 'גולני'. ארז ראה בשירות הצבאי ראשית לכל מצווה ראשונה במעלה. על רקע זה ניתן להבין את מסירותו ואת התנדבותו והתגייסותו לכל משימה. בשירות הצבאי ראה את מהות החיים האמיתיים, שיש בהם עשייה אמיתית, הנובעת ממעמקי הנפש למען עם ישראל, למען ארץ-ישראל ושלמותה ולמען כל אזרח בה. אופיו המיוחד הכובש לבבות, לבו הטוב, רצונו לעזור לכל, התנדבותו לכל משימה ומעל לכל יושרו הבלתי מתפשר, הבליטו אותו מרגע גיוסו לצבא. לארז היתה מוטיבציה גבוהה לשרת בצה"ל ובסיום הטירונות נבחר לחייל מצטיין, 'מופת פלוגתי'. חיילי היחידה הגיעו כטירונים לבסיס 'בזק'. לאחר כחודשיים עברו לבסיס 'פלס' להמשך הטירונות ולאימון מתקדם, שבסיומו עלו ליחידה והתחילו את מסלולם כלוחמים לעתיד ביחידת 'אגוז'. ארז יצא עם יחידתו לקו בלבנון במוצב עישייה. לאחר-מכן שימש ארז כמ"כ של טירונים, ואחר-כך חזר לצוות כלוחם. לאחר ארבעה חודשים יצא, כפי שהתבקש כל כך, לקורס קצינים שבסיומו קיבל פיקוד על צוות צלפים ביחידת 'אגוז'. לבקשתו הועבר לבסיס האימונים של חטיבת 'גולני' ומונה מפקד צוות בפלוגת טירונים של יחידת 'אגוז'. משאת נפשו של ארז היתה פיקוד על החיילים הצעירים וטיפוחם האישי. ארז ראה בחינוך שליחות ובטירונים הצעירים את דור העתיד. יותר מכל, הציב לו למטרה את עיצובם של חייליו כבני אדם ערכיים ובעלי מידות. בזה היה ארז למופת ולמודל לחיקוי בתפקידו הצבאי, אך בייחוד כאיש חינוך המפלס את דרכו ברצינות, בחוכמה רבה וביושר, וכפי שהיה בעצמו כך גם דרש מחייליו לעשות הכול בצניעות וענווה. בכל תקופת שירותו הצבאי הקפיד ארז על קביעת עתים לתורה ועל קיום המצוות, קלה כחמורה. בחופשותיו הקצרות ניצל את זמנו לשיעורים ולעיסוק במעשי צדקה וחסד. מפקד הצוות שלו בטירונות מתאר כיצד היה ארז קם לפני כולם כדי שיספיק להתפלל ומוודא שכולם יקומו ויעבדו על מסדר סוף השבוע ועוזר לחבריו למלא את משימותיהם, שחס וחלילה לא ייווצר מצב שבו אנשים עובדים והוא אינו עוזר. את עוצמותיו הגדולות ואת אמונתו הבלתי מסויגת באלוקים ובאדם חלק עם בני משפחתו. ערב לפני שארז נפל התקיים ב'צומת גולני' טקס השבעה לחייליו הטירונים וארז הספיק לחלק לכל אחד ואחד מהם את ספר התנ"ך ואת הנשק האישי – 'ספרא וסייפא ירדו כרוכים מהשמים'. כזה היה האיש, שחרף גילו הצעיר, הותיר אחריו מורשת ערכית גדולה. היה לסמל ולמופת ביושרו הנדיר, במסירות הנפש לעם ישראל, באהבת התורה והמולדת. ביום שישי, י"ג בטבת תשס"ב (28.12.2001) נפל ארז בתאונת-אימונים בבסיס 'פלס' שבבקעת הירדן והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו הורים ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סגן. בן עשרים-ושתיים היה בנופלו.