לוי, אליהו

בן לולו ומעתוק, נולד ביום ט' באלול תרפ"ז (6.9.1927) בבגדד, בירת עיראק. בשנת 1935 עלה ארצה עם הוריו שהתיישבו בירושלים והתפרנסו בדחקות ועוני. אליהו היה חבר הסתדרות "הנוער העובד" ובה מצא תוכן לחייו. היה אהוב על חבריו ומילא בחריצות כל תפקיד שהוטל עליו. "הנוער העובד" סידר בעבורו עבודה במוסך "המקשר" ואת כל הכנסתו מסר להוריו. עם חבריו לתנועה יצא לעזרה לעונת-הבציר בקיבוץ נען ואחר-כך הצטרף לקבוצת חברים אשר התארגנה כהכשרה בקיבוץ גבעת חיים. שם צורף אל גרעין ראשוני הפלמ"ח, סיים קורס חבלה והשתתף בפעולות הצבא הבריטי נגד שלטון וישי הצרפתי בסוריה. עם סיום תפקידו חזר והצטרף אל חבריו אשר עברו בינתיים לגבת. כאשר עברה קבוצתו למשק חולתה היה בין הנלהבים למקום החדש ובעיקר למקצוע הדיג. השתתף בפעולות ביריה, שמטרתן היתה להתנחל מחדש בנקודה אשר הוחרמה על- ידי הבריטים. לאחר שתקפו כוחות בריטיים את המוני העולים למקום נאבק עימם אליהו ונחבל קשה בכל חלקי גופו. גם במאבק על שחרור כפר גלעדי ממצור-חיפוש-מעפילים של הבריטים השתתף אליהו. בפרוץ מלחמת-העצמאות דרש כי יצרפוהו לשירות פעיל והוא נשלח לשירות כחבלן מקצועי, תפקיד אשר מילאו במסירות באזור עמק-הירדן בתקופה הקשה ביותר. בשעת מיקוש שטחים סביב קיבוץ להבות הבשן התפוצץ בידיו מוקש בגלל קלקול במנגנון. אליהו הובא לכפר גלעדי ושם מת, ביום י"ד בסיוון תש"ח (21.6.1948) ונקבר בחולתה. דפים לזכרו הוקדשו בחוברת "ארבעה שנפלו" של קיבוץ להבות הבשן. ביום ז' בטבת תשי"ג (25.12.1952) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.